admin
מזה שנים, ברגעי התבוננות, אני נזכרת לעטות עלי את הנשק הסודי שמבטיח לי הצלחה. האמת היא, שהאיש סובר, מימים ימימה, שהחיוך שלי הוא התכשיט הכי יפה שיש לי בארסנל.
וכך, אני מלבינה שיניים מול סביבתי, ומיד זוכה לראות איך העולם מחייך אלי. אכן, יש קשר דו-כיווני בין הבעת הפנים למצב הרגשי. למשל, אצל חולי הדיכאון נמצא שהם מכווצים באופן לא מודע את שרירי הפנים והמצח.
האם תיקון של הכיווץ מסוגל להשפיע על הנפש ולהיטיב אתם? מסתבר כי הרפואה הכירורגית השכילה להבין את חשיבות החיוך לנפשו של האדם. נמצא שהזרקת רעלן בשם בוטוקס למקומות מסוימים בשרירי הפנים מעכבת את הפעלת השרירים האלו, והפנים הפחות מתוחות ודאוגות של הדיכאוניים מובילה אצלם לשיפור בתסמיני הדיכאון. אכן, אחר המעשים נמשכים הלבבות.
על אסתר מסופר שירקרוקת הייתה, צבע פנים לא מרנין (גם אם מדובר בצבע הצהוב שלנו), אבל 'חוט של חסד' משוך היה על פניה ולכן נשאה חן בעיני כל רואיה. זהו אותו חן ויופי פנימי שמנצחים תמיד. אשת החיל, אשה יראת ה', היא זאת שעוטרת על פניה ארשת של טוב לב והארת פנים שממגנטת את כל סובביה. כך מסביר הגר"א את הפסוק הידוע 'שקר החן והבל היופי' – שזה נכון אצל רוב הנשים, אבל 'אישה יראת ה' היא תתהלל', במה – ביופי שלה… הצפון בנפש טהורה.
וכך עם הלבוש. בלבוש שלנו אנו מספרות את הסיפור האישי שלנו. הבגד הוא מעין תעודת זהות עבורנו. ועם כל זה, יש קודים של לבוש בכל העולם, המתאימים למצבים שונים. מקור המונח 'צווארון כחול' לעובד במקצועות טכניים מצוי במדים שהיוו קוד לבוש במקצועות התעשייה במאה ה-19.
עובדי התעשייה ועבודות הכפיים נוהגים ללבוש בגדים עמידים בפני לכלוך, ומאפיין פופולרי של בגדים אלה היה ועודנו בגדי עבודה בצבע כחול. כחול הוא גם הצבע הפופולרי של סרבלי העבודה שלובשים עובדים אלה, גם בימינו.
בחברה המערבית טוקסידו הוא הלבוש לגברים המשתתפים באירוע רשמי המתקיים בשעות הערב. נשים המתלוות לגבר הלבוש טוקסידו תלבשנה בדרך כלל שמלות ערב. בתרבות העסקים היפנית-מודרנית מתקיים קוד לבוש רשמי של חליפות עסקים ועניבות.
במדינת ישראל קובע החוק קוד לבוש "צנוע והולם" לאלה הבאים בשערי בתי-הדין הרבניים בישראל, תלבושת הולמת למבקרים בכותל המערבי, ולבוש הולם לנהגי מוניות המסיעים נוסעים מנמל התעופה בן-גוריון. וכך גם בכנסת ישראל.
לבוש הרופא בטיפול נמרץ משפיע מאוד על התקשורת עם המטופל ובני משפחתו. מסתבר שרופאים עם חלוק לבן ותג זיהוי משפיעים לטובה על בריאות המטופל.
אבל הלבוש הוא לא רק קוד מחייב. הוא גם קוד עתיר זכויות. בצבא ישנם חיילים טבעוניים שמבקשים לקבל נעליים שאינן עשויות מעור. בשנות ההתמחות ברפואת הנשים ביקשתי וקיבלתי חלוק ירוק לחדר ניתוח במקום החולצה והמכנסיים הירוקים המקובלים, כי מעבר לזהות שמעניקים החלוק הלבן והתג והסטטוסקופ, יש לי תג אחר, כתר שהוא יוקרתי מכולם, והוא הכתר של בת של מלך.
אני מבקשת להיות אשה צנועה, עובדת ה'. התורה מציירת לנו את בגדי הכהן גדול המפוארים, את האפוד ואת החושן, את האבנט ואת המצנפת, שמתוארים עד הפרט האחרון. וכך, להבדיל, תתאר לנו מגילת אסתר את בגדי אחשוורוש כבגדי הכהונה ואפילו וושתי עוטה מלכות מדומה. בפורים בוקע האור הפנימי מתוך המסכות החיצוניות. נכנס יין יצא סוד.
גם התחפושות, בעיניי, הן ביטוי חשוב למסרים הפנימיים שבוקעים מתוכנו. מדי שנה אני יודעת אלו תחפושות לרכוש לנכדותיי, והמלאכה קלה. כולן מבקשות להיות נסיכות או מלכות או כלות. והרי כל אשה, מגיל הפעוטון, דעתה 'כלה'. חשוב לתת לבנותינו לשמוח ביופי ולתת תשומת לב לאסתטיקה, אבל להאיר מתוכה את הפנים. את המלכות שנטועה בנו. את הכתר. אם נלביש את הבנות בתחפושות צעקניות, או לא צנועות, אפילו ליום אחד, נפספס את האור הגדול שמבקש להופיע מתוכן.
בוודאי הכרתן את הקשישה שבשכבה על ערש דווי, מעלים לה ילדיה זיכרונות ממסיבת יום הולדת שחגגו לה לפני שנים רבות; ואז בורקות עיניה של הזקנה, והיא מתרוממת קמעה ממיטתה :'בוודאי שאני זוכרת, הרי לבשתי אז את שמלת התכלת הרקומה שלי'… וכמו שבעלי נוהג לומר ביחס לסיפורים כגון אלו: 'עכשיו את מבינה, למה אנחנו הגברים מברכים 'שלא עשני אשה?' ואני מחייכת בסלחנות, כי אני מבינה כמה הוא טועה. 'ברוך שעשני כרצונו'!