'אחוז אחד' – סטטיסטיקה ברפואה

מזה כשנה וחצי אנחנו עסוקים בהצהרות, בניתוחים מנומקים, בהשערות ובהכחשות סביב וירוס שהגיח לעולמנו ומטלטל את הביטחון העצמי של הממסד הרפואי עד דק.

רופאים, וירולוגים, אפדימיולוגיים, רוקחים, עומדים פעורי פה אל מול מציאות שמצליחה לבלבל את כולם, ולצייר סימני שאלה בוהקים לגבי האומניפוטנטיות של אנשי המקצוע רמי המעלה והידע. ואמנם, ברור וידוע כי הרפואה אינה נמנית בין המדעים מדוייקים. על זה אין ויכוח. ובעצם, היא מעולם לא הייתה מדע מדויק, אך היא קרובה היום יותר מתמיד להיות 'מדע'.

חלק ניכר ממה שהופך בימינו את הרפואה ל'מדע' הוא השימוש הרב בסטטיסטיקות, או במילים אחרות – בהתבססות על עובדות, רצוי עובדות המסתמכות על מספר רב של נחקרים. הידע הרפואי כולל כמות גדולה הרבה יותר של נתונים בדוקים, על פי העיקרון הרפואי, ההולך וכובש לו את מדע הרפואה, הנקרא Evidence based medicine – רפואה מבוססת עובדות.

למשל, אם מבחינה סטטיסטית תרופה מסוימת במינון מסוים פועלת, יותר מאשר תרופה אחרת ב מינון אחר, אחרי שסיימנו לנטרל, עד כמה שאפשר ,גורמים סביבתיים מכל הסוגים שעלולים להשפיע על אמיתות המסקנות 'מבוססות העובדות', היא תרופה 'טובה יותר' וזהו טיפול מדויק יתר.

הסטטיסטיקה משמשת כלי עזר רפואי גם במקרים אחרים. למשל, מה דינו של חולה מסוכן שמציעים לו לעבור ניתוח שיתכן שירפא אותו, אבל מצד שני יתכן שהוא ימות בגללו מוקדם יותר מאשר היה מת בלי טיפול – האם הוא רשאי לעבור את הניתוח ? אף אם הסיכון והסיכוי שקולים, מותר. יש שאף התירו לחולה מסוכן שחי 'חיי שעה', היינו שקרוב לוודאי שימות ממחלתו תוך שנה, לעבור טיפול רפואי שעשוי להצילו גם אם רוב הסיכויים שהוא ימות ממנו תוך זמן קצר, כי לפי דעה זו, אין חוששים לחיי שעה במקום שהסיכון נלקח לטובת החולה; אולם יכול החולה להתנגד לניתוח, ולהעדיף להישאר במקום סטטי, ב'שב ואל תעשה'. אפשר לחייב את החולה להסכים לטיפול המסוכן רק אם רוב הסיכויים שהניתוח יצליח.

במה דברים אמורים? כאשר ברור שהניתוח חיוני, ויש ספק אם אכן יועיל יותר מאשר שיזיק; אולם אם קיים סימן שאלה בעצם נחיצותו של הניתוח – אין לאדם להכניס את עצמו לסכנה מספק, ו'שב ואל תעשה' עדיף.

בכל אופן, גלוי לעין שחלק ניכר מהעובדות עליהן מסתמך מדע הרפואה כולל למעשה עובדות סטטיסטיות, המצביעות על השפעה חיובית או שלילית של תרופה או טיפול רפואי מסוים, ועל הכדאיות של הטיפול בנתיב זה או אחר. ובזכות זאת, אנחנו יכולים שוב לחבק את נכדינו, לקיים כינוסים, לצאת לנופש, ולהתפלל בבתי הכנסיות. אז עדיין יש לרפואה מה לומר. אפילו הרבה. כאמור – הרפואה אינה מדע מדויק, אבל היא הולכת ונעשית 'מדע' אמיתי, גם אם מיס קורונה מנסה לבלבל אותה .