היריון ולידה
גבורת הלידה בגטו
השעה 5:00 בבוקר. המקום- גטו וורשה. היא קמה ממשכבה כואבת, מתנשפת, , רגליה לאות מלכת. אבל יש מסדר. החולשה מאיימת
גאה להיות מהמחוללות את אסון הצפיפות
אני לא אוהבת צפיפות. לא באירועים (יחי הקורונה), לא בבית ואפילו לא במקרר. כדאי להכין לעגבניות ולמלפפונים מגירות נפרדות. יש
אמא שמחה- בית שמח
“ונגפו אשה הרה” – אתם מכירים את המושג “ברכיים הריוניות של חודש תשיעי”? האישה, עמוסת הבטן, שכרסה בין שיניה ממש,
עברנו כברת דרך
היום הוא בן 31. אברך בכולל דיינת בפסגות, בעל ואבא מאושר.. יפה תואר וטוב לב. אבל זה יכל להיות אחרת…
להוולד מחדש
פעמי המשיח מואצים והנה הוא עומד אחר כתלנו. אנחנו מתקרבים בצעדי ענק לימות המשיח. בזה אין לי ספק כלל. אנחנו נמצאים בישורת
מבקשים שורשים
ראש השנה, יום הולדת להריון של האדם הראשון, נזר הבריאה. הריון שנוצר במחשבה תחילה. במרפאה אני פוגשת כל מיני הריונות.
אבהות מתחדשת
הביפר מצפצף. דר. קטן, תגיעי בהקדם לחדר לידה. סמוקה ומתנשמת, אני פוגשת לשמחתי את אחת משכנותי, שזה עת הילדה. ואז
תשובת הגוף
אבל הטעם המוכר מכול למצווה מיוחדת זו קשור לרחמי האם על בניה: עצם הידיעה שהאם נוכחת כשבניה ניצודים איננה נסבלת.
סטרס ונשים
בכל מפגש רפואי מול מטופלת, אני כמובן מתשאלת לגבי מצב בריאותה, ומתבוננת ארוכות בשפת גופה, מקשיבה לצליל קולה, ומוצאת כי
הקפאת ביציות: מתנה לזוגיות מאוחרת
לו ידעתי איזו הפתעה ממתינה לי על שולחן, הייתי דוהרת פנימה. אני פותחת בהיסח הדעת, ומגלה הזמנה לחתונת קורונה. רגע,