admin
במשך השנים התברר לי שרוב הנשים הירושלמיות אינן צמות כלל, חוץ מאשר ביום כיפור וחלקן גם בתשעה באב
ימי תשרי –חמימים הם. אני מסיימת את המרפאה בבני-ברק, ומחליטה 'לקפוץ' למעייני הישועה, ללידה קצרה, טרם פרוש עלינו יום הכיפורים. זו היתה לידת בן הזקונים- ועברתי חוויה של כפרות עוונות ממש [מלעיל].
לקראת החג, נכנס דר. רוטשילד, ומכריז בקולו הרועם- יולדות יקרות! אתן אוכלות אכל של יום טוב, ומברכות 'יעלה ויבוא', ורוחצות בחמין… ואני יורדת לתפילה בבית הכנסת של ה'ייקים', ושם כולם לבושי כובעים לבנים ענקיים, ושרים במנגינות עליזות – 'על חטא שחטאנו,… 'מה הם כל כך מאושרים? מילא, אני, שנמחקו לי כל עוונותיי בשעת הלידה הזו, אבל מה להם ולעליצות זו?
בצעירותי, זכיתי לשמש בתפקיד של רופאה אחראית בבית ההחלמה בטלזסטון במשך מספר שנים, ומתקופה זו למדתי הרבה. חוויה מיוחדת היתה לי בערב יום כיפור אחד, כשערכתי ביקור רפואי לקראת הצום ביחד עם הגאון הרב יעקב בלוי, מרבני העדה החרדית.
נשים ניגשו עם שאלות לגבי הצום, ולאחר שהציגו את מצבן הרפואי לפנינו לא מצאתי, במירב המקרים, שום סיבה רפואית שתתיר להם להימנע מהצום ביום הקדוש הזה, ואילו הרב בלוי אמר להן פעם אחר פעם – 'הרופאה מחמירה מדי, בוודאי שתאכלו'! הסמקתי מרוב מבוכה… ובכלל, במשך השנים התברר לי שרוב הנשים הירושלמיות אינן צמות כלל, חוץ מאשר ביום כיפור וחלקן גם בתשעה באב, וזאת בעידוד הוריהן ורבניהן.
הגישה שלהן תוארה פעם ע"י הרב נבנצל, רבה של העיר העתיקה, מנקודת מבט מיוחדת מאוד: הנשים בדרך כלל או בהריון או שהן מניקות (או שהן זקנות), ומי שאינה מניקה וגם לא בהריון – כנראה שאינה בקו הבריאות…
פורסם בערוץ 7