השידוך שלנו

היה היתה בחורה,

בעיר ניו יורק באמריקה הגדולה היא נולדה,

אבל מארץ הניכר ממש בחלה.

לארץ הקודש לעלות זכתה,

וברמת אביב התגוררה המשפחה

למדה בצייטלין, שרות לאומי, ומכללה

ולזיווג עם בן תורה נחמד היא ציפתה ויחלה

והנה במוצאי חג הגאולה

הגיעה שיחה מאחיה של ברוריה

השמחה היתה גדולה

ובתחנת רכבת צפון היתה הפגישה

סובו סובו דיזינגוף והסביבה

נראה בחור וטוב דווקא

פגישה ועוד פגישה

ובלב בוערת אש האהבה

אבל אצלו בלב החיבור התמהמה

זה לא מתאים, אמר הלה.

התעצבה הבחורה מאד על ליבה

עברה להתגורר בירושלים, קריה יפהפיה

אצל גברת ברנסון ברחוב השושנה

בהדסה המשיכה את לימודי הרפואה

והמשיכה לחפש את אבדתה.

והנה,  פרשת יתרו-במוצאי יום  מנוחה

צלצל הטלפון, ובפיו יש שאלה

'התרצי להיפגש בשנית', לתשובתי חיכה

הבלעתי את התרגשותי, 'ממש בשמחה'

[באותו ערב היתה לה פגישה

אבל היא לא ספרה, שאותה היא בטלה]

יצאה לקור הירושלמי, לבנייני האומה

כשהמעיל דק אך הציפיה גדולה

מחכה ומחכה ומתאחרת השעה

והבחור איננו, והיא- אנא היא באה

לאחר שעתיים  שקעה במיטה

והכרית ספגה דמעה ועוד דמעה

ואולי לא היו הדברים לעולם, חשבה

היה זה חלום, ממש חלום רע

למחרת ללימודים בלב פצוע יצאה

וכשחזרה, שוב צלצל הטלפון, נו, מה?

והנה, הבחור מגולל את כתב ההגנה

והיא מרגישה איך נמס ליבה

ובבואו בערב, וחיוך רחב היא עוטה

בט"ו בשבט כבר סעדהסעודה

אצל משפחת קטן, למרות הבושה

ובז' אדר, נרקם קשר אירוסין בינו לבינה

ומאז בירדן  זרימה רבה

ומהסיפור הזה נולדה משפחה