חופשה צרפתית

יש מצבים בלתי הפיכים, גורליים, כמו למשל זה שאינני דוברת צרפתית. כשעליתי ארצה תוכנית הלימודים בכיתתי כללה לימודי צרפתית, אלא שמנהל התיכון החליט שצריך להקל על העולה החדשה שזה עתה הגיעה ולפטור אותה מלימוד שפה נוספת. כך נמנעה ממני הזכות להבין את הסודות הכמוסים של משפחת המוצא של האיש, שעלתה ארצה מאלזס שבדרום צרפת.

בקבוצה המשפחתית מועלים מדי פעם הגיגים על מסורת אבות, וכך תואר לאחרונה טקס האירוסין המיוחד של יהודי אלזס. היה נהוג לצייר מגן דוד על רצפת האולם, ובאמצעו לסמן את ראשי התיבות מ"ט – מזל טוב, ואז החתן והכלה היו פוסעים למרכז המגן-דוד כשכולם מברכים אותם בברכת מזל טוב. נקווה שיהודי צרפת היקרים גם ישכילו להינשא על כנפי נשר עטוי מגן דוד בדרכם לנתב"ג, לפני שיהיה מאוחר חס ושלום. האסלאם מאיים בכל מאודו לבלוע את יהודי צרפת. רבים השכילו לעשות מעשה, וכבר היום אפשר לשמוע צרפתית ברחובות נתניה, מודיעין, אשדוד וירושלים.

מצד שני צריך לומר שלמשפחה בצרפת יש לא מעט דיבידנדים שאין במדינות אחרות. מאז מלחמות נפוליאון שחיסלו מיליוני גברים צרפתים צעירים, יש שם עידוד ממשלתי משמעותי לילודה, וכל דמוגרף מתחיל בוודאי יוכל להסביר מדוע. חופשות הלידה הן ארוכות במיוחד, וכך לא מופעל לחץ על האישה להפקיד את התינוק בידיים זרות כשהוא עוד כל כך זקוק לה (וגם היא לו). בארץ לא רק שחופשת הלידה קצרה בהרבה, אלא שלפעמים שהיא מועברת לאבא, והאמא מקרטעת לעבודה עוד במהלך תקופת משכב הלידה. תקופה זו חשובה לאם, לא פחות מאשר לעובר. היא עדיין מחלימה ממסע ההיריון והלידה, תשעה חדשים שבהם הגוף שלה עשה טרנספורמציה ושימש כאינקובטור חי, ולאט לאט מתאוששת אמא קנגורו ממרוץ המרתון. וזה לוקח זמן, הרבה זמן.

וכשהיא חוזרת לעבודה מחכה לה משרה לא סלחנית בכלל. למעסיק לא משתלם להעסיק אותה בחצי משרה, כי העלות של שתי עובדות בחצאי משרות גבוהה משמעותית מזו של עובדת אחת שעובדת מצאת החמה עד צאת הנשמה. את זה צריך לשנות. צריך לתגמל מעסיקים שיסכימו להעסיק נשים בחצי משרה, ולסבסד מעונות בצורה משמעותית יותר לבעלות חצי משרה. איפה ארגוני הנשים? אילו יכולתי ללמוד רפואה בחצי משרה כל תמונת חיי וחיי משפחתי הייתה נראית אחרת.

הכול יחסי

ככל שעוברות השנים אנחנו נוטים להתבונן אחורה בגעגוע מתרפק. זה הרי הגיוני שכך, כי עם הזמן הופך החלק היחסי של העבר בתרשים חיינו להיות גדול משל העתיד. בזקנותי אני רואה גם שהשנים חולפות הרבה יותר מהר, כי כל שנה היא יחסית, וככל שגילנו מתקדם החלק היחסי של שנה אחת במפת חיינו יורד. בניגוד לכך אצל תינוק כל יום הוא מכפלה של היום הקודם, ושנה היא קפיצת דרך תהומית. ותמיד נשאלת השאלה: אם הייתי יכולה לפסוע אחורה במכונת הזמן, האם הייתי עושה את הדברים אחרת? ואולי במבט של עתידנית אוכל לבצע שינויים? למה קשה לנו כל כך להשתנות?

הפסיכולוגים האמריקאים פרוצ'סקה ודקלמנטה בדקו מה מניע אדם לבצע שינויים באורח חייו. הם תיארו את מודל השלבים הבא כבסיס לטיפול מוטיבציוני: ראשית, האדם מצוי בשלב ההרהורים. הוא חושש משינוי ולכן הוא לא ממש מסתכל לשינוי בעיניים. הוא ער לבעייתו, אך מתייחס אליה באמביוולנטיות. כלומר, הוא שוקל אם להשתנות, אך במקביל גם דוחה את ההחלטה. בשלב הבא הוא מחליט לעשות את השינוי, ואז הוא נוקט בפעולה למימושו. הקשה ביותר הוא שלב שימור השינוי שהושג בשלב הקודם, כך שגם אם תהיה מעידה היא תהווה חוויה לימודית שתאפשר הפקת לקחים להמשך התהליך.

השינוי מתחיל מבפנים. אכן, זו לא רק קלישאה, כי אם אמת גדולה. בכל תחום בחיינו – בין אם מדובר בדיאטה או בנושא בריאותי אחר, או בקבלה רוחנית כלשהי. הכול מתחיל בראש.

מעניין איך המכונה המופלאה הזאת, המוח האנושי, פועלת. נפלאות דרכיה. מחקר של מכון ויצמן שבוצע לאחרונה הראה שהקידוד העצבי במוח שלנו אומנם הלך והתייעל במהלך הדורות, אך בו בזמן הוא הופך לחסין פחות לשגיאות. החוקרים משערים כי דבר זה עשוי להסביר את הנטייה המתגברת להפרעות קשב, חרדה, דיכאון ואוטיזם. יש אזור במוח שאחראי על ההישרדות. כשהוא רואה זאב הוא צריך לזהות שהוא זאב. אם הקוד המוחי העצבי פחות מדייק, הוא עלול להגיב גם באופן חריף לסיטואציות שאינן מסכנות חיים, בדומה למה שקורה בהפרעות חרדה ופוסט טראומה. במערכת רב מימדית מורכבת כמו המוח קיים משחק סכום אפס בין יעילות לחסינות. מצד אחד יש לבני האדם יכולות קוגניטיביות משופרות ויכולות למידה והתאמה לסביבות חדשות, אולם מצד שני יש להם נטייה להפרעות כמו חרדה, דיכאון ועוד. מהמחקר הזה נראה כי מדובר בשני הצדדים של אותה מטבע.

נס המים