admin
'אלמנה ויתום לא תענון'. האלמנה והיתום היו, ובמידה מרובה הם עדיין, בני האדם החלשים והפגיעים ביותר בחברה, גם כלכלית וגם חברתית, והתורה מצווה אותנו להיזהר מאוד שלא לפגוע בהם בחיי היומיום.
מי שנפטר או נהרג והשאיר אחריו אלמנה ויתומים – אנו נדרשים לדאוג להם. אם כך המצב, שהתורה רואה ביתמות מצב כל כך מורכב, איך נתייחס ל 'יצירת' יתומים מלכתחילה?
בעשרות השנים האחרונות כידוע חלה מהפכה שלימה בעולם הפיריון. זוגות שהיו נשארים ללא ספק עקרים עד לפני כמה עשרות שנים חובקים היום ילדים, וזה נפלא. בין השאר התקדמו מאוד השיטות להפרייה חוץ גופית, דהיינו שאפשר לנתק לחלוטין בין הקשר הגופני של הזכר והנקבה שהיה חיוני בכל הדורות כדי להגיע להריון, ולשמר את הזרע ואת הביציות ולחבר ביניהם במעבדה עד לתחילת הריון.
אז יוחזר העוברון לרחם של בעלת הביצית או לפעמים גם של אישה אחרת, אם כתרומת ביצית או כפונדקאית. ישנה אפשרות גם לנתק בין זמן מתן הזרע לבין זמן יצירת ההיריון.
הסיבה לכך היא שאת הזרע אפשר להקפיא ולשמר זמן ארוך מאוד כדי להשתמש בו בשעת הצורך. תא הביצית גדולה יותר ורגישה יותר, כך שרק בשנים האחרונות נמצאה שיטת זיגוג שאיננה פוגעת בכישור של הביצית וכך מתאפשר לשמר ביציות לשימוש עתידי, בעיקר מסיבות חברתיות, הקשורות לרווקות מבוגרת.