כשמחלת הזאבת מאיימת על הכליות

לפעמים הגוף שלנו עושה דברים מוזרים. למשל, במהלך ההיריון. הגוף האימהי מכיל בריאה עם מבנה גנטי השייך גם לאבא, כך שלכאורה העובר מתנהג כשתל זר. למרות זאת, הגוף האימהי לא דוחה את ה"שתל" ואפילו מקבל אותו באירוח נפלא. מדובר במנגנון על-טבעי המיוחד להריון.

עם זאת ישנם מצבים הפוכים כמו מחלות בהן הגוף תוקף את עצמו, באמצעות תאים המתגייסים להילחם בתאים עצמיים. אלה הן מחלות אוטואימנויות, דוגמאות לכך הן מחלת הכרון ודלקת כיבית של המעיים, פסואריאזיס, דלקת פרקים, מחלת SJOREN ועוד. אחת המחלות הקשות היא מחלת הלופוס שעלולה לסכן את האם ואת העובר בזמן ההיריון.

לופוס או בשמה הנוסף זאבת אדמנתית מערכתית, היא מחלה אוטואימונית מורכבת מאוד הפוגעת במגוון רחב מאוד של איברים, והיא יכולה להופיע על העור כפריחה בצורת פרפר. המחלה יכולה להתבטא בתחילה בצורה של שטפי דם רבים בגוף עקב ירידה בטסיות שבדם. כמו כן ישנה פגיעה ישירה באיברי מטרה חיוניים, דוגמת הכליות, פגיעה כזאת תסכן היריון.

מה גורם לפגיעה בכליות אצל חולי לופוס נפריטיס ואיך מאבחנים את המחלה?

פירוש המילה נפריטיס היא דלקת של הכליה. בזאבת של הכליה, נוצרים נוגדנים שמופנים נגד הגוף אשר שוקעים בכליה וגורמים להופעת דלקת. המחלה מאובחנת באמצעות בדיקות פשוטות כמו רמת חלבון בשתן, תאים ושברי תאים הקשורים לדלקת הכליה וגם באמצעות בדיקות דם לנוכחות נוגדנים בדם. כדי לאבחן לופוס נפריטיס מבצעים ביופסיה מרקמת הכליה.

איך מטפלים בלופוס נפריטיס?

מעורבות של כליה בלופוס נחשבת למסוכנת, שכן הדלקת יכולה לגרום לאובדן תפקוד כלייתי, עד צורך בדיאליזה או השתלת כליה. לכן גם אם נדמה שהחולה מרגיש מצוין חשוב להתחיל בטיפול מוקדם כל האפשר. למעשה יש שש דרגות (סוגים) שונות של לופוס נפריטיס, ביניהן אפשר להבדיל באמצעות הבדיקות והביופסיה, אשר את כולם חשוב לזהות בשלבים מוקדמים, לפני החמרה. הטיפול בזאבת של הכליה מותאם לסוג הפגיעה ומורכב לרוב מטיפול בשני שלבים: בשלב הראשון המטרה היא לעצור את הדלקת ולכן הטיפול מיועד לדיכוי המערכת ואורכו כ-3 עד 5 שנים. הטיפול בסטרואידים הוא כמעט הכרח לכל חולה זאבת, והוא מלווה בתופעות לוואי רבות ולא פשוטות.

לאחרונה פורסם מחקר גדול, ארוך טווח ומשנה מדיניות בטיפול בזאבת של הכליה במגזין רפואי נחשב. במחקר זה נבחן שילובם של הטיפולים הסטנדרטים בזאבת של הכליה עם או בלי תוספת  טיפול בתרופה חדשה בשם "בנליסטה". "בנליסטה" היא התרופה הביולוגית הראשונה והיחידה המאושרת לטיפול גם בלופוס באופן כללי וגם בלופוס נפריטיס. המחקר כלל כחמש מאות חולים שאובחנו בפעם הראשונה כסובלים מלופוס נפריטיס באחת משלושת הדרגות הקשות יותר, בהן ישנו נזק כלייתי משמעותי עד כדי אובדן התפקוד הכלייתי וישנו סיכוי גבוה להישנות הדלקת. המחקר הראה כי הטיפול המשולב העלה באופן משמעותי את הסיכוי להצלחת הטיפול בהשוואה לטיפול הסטנדרטי לבדו, וזאת ללא עלייה בסיכון המטופלים.

מה משמעות השילוב של "בנליסטה" עבור החולים?

"בנליסטה" נחשבת לטיפול בטוח עם תופעות לוואי מועטות. בעשור האחרון טופלו חולי זאבת רבים בתכשיר זה בהצלחה רבה, וכעת יוכלו להיעזר בו גם לחולים עם זאבת של הכליה. הטיפול ניתן לרוב אחת לחודש דרך הווריד, כיום ניתן גם לתת את הטיפול בזריקות תת-עוריות אחת לשבוע בבית המטופל. "בנליסטה" לא רק מביאה לשיפור בהשגת היעדים הטיפוליים, העלמת הדלקת בכליה ומניעת הישנות של הדלקת, אלא גם מאפשרת את הפחתת הטיפול בסטרואידים.

בצעירותי, אישה עם לופוס נפריטיס הייתה מוזהרת שלא להרות כדי לשמור על בריאותה ועל בריאות כליותיה, שהרי "חייה קודמים". וזה היה עצוב. בעזרת טיפולים תרופתיים חדישים, אפשר לבשר לנשים אלו בשורה כפולה- בשורה של בריאות מיטבית ובשורה של הבאת חיים חדשים.

פורסם במקור ראשון | קרדיט: לפרופסור אגמון לוין