admin
השבוע זכינו לגשם האותנטי הראשון. גשם ראשון תמיד מרגש אותי. האוויר צלול מול הנוף היפהפה של עמק איילון. האדמה סופגת אל רגביה הפעורים את הגשם ממש בשמחה ובגעגוע. עוד מעט ויותז שוב הצבע הירוק על גבעות פארק קנדה הסמוכות, להר של נווה אילן שממזרח ולגבעות של שעלבים ממערב, ויכבוש לאיטו את הצבע הזהוב. גם העלים הרטובים על השיחים מנצנצים עם טיפות הגשם, מכריזים כי 'משהו חדש מתחיל'.
כזקנה ורגילה בנופו של עמק איילון, אני עומדת ומשתהה איך הנוף משתנה בעיני. המצאת המאה, אחרי הכיכרות בצמתים שהגיעו למחוזותינו כתמורה לרמזורים, הם הפחים הטמונים. קוטרם כשתי מטר וגובהם כחמש מטר. הם החליפו את ה'צפרדעים' שאירחו בנדיבות רבה את חתולי הרחוב. …אבל גם להמצאות צריך מזל.
היו ימים, לפני כשלושים שנה, אז נפתח כביש מספר אחד, ואט אט נפח התנועה שבו הלך וגדל, וכדרכו של עולם, אירעו בו גם כמה תאונות דרכים. אז הוקמו בשני צדי הכביש, במרחקים של 500 מטר זה מזה, עמודי חירום – עמודים קצרים שבראשם לחצן ומיקרופון ורמקול, מחוברים לתשתית של כבלים המשדרים לנקודת המשטרה הקרובה ביותר. לא תמצאו היום שריד לעמודי החירום האלו – כי שנים ספורות לאחר הקמתם הבליח לתוך חיינו הטלפון הנייד, וההשקעה העצומה הזו הפכה למיותרת ולמגוחכת.