admin
משה רבנו מצווה את ישראל שלא לשכוח את מעמד הר סיני: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בְּחֹרֵב".
האם אפשר לצוות על אי-שכחה? בגילי המופלג אני רואה את עצמי מסופקת בכך. יש לזליגות האלה גם יתרונות, למשל בשלום בית. כמה פעמים אני מוצאת את עצמי משיבה לאישי המאוכזב כשפישלתי במשהו במשיכת כתף סתמית: "אהה-, סליחה, פשוט לא זכרתי", וההתנצלות מתקבלת. אבל בואו נדבר קצת על איך פועל הזיכרון.
לכל אדם יש זיכרון לטווח קצר וזיכרון לטווח ארוך. יש חלקים במוח שמופקדים על שני סוגי הזיכרון האלה. הזיכרון מהווה את המודעות ואת האישיות. כשנמחק זיכרונו של האדם נמחקת למעשה אישיותו.
זה נכון לגבי הזיכרון לטווח הארוך, שמגדיר מי אני ומה אני ומה ערכיי, מאין באתי, אבל זה נכון גם לגבי הזיכרון לטווח הקצר. הוא הנותן לאדם את מקומו בחיים ומאפשר לו לתפקד, לתקשר, להיות נוכח. בלי הזיכרון לטווח קצר האדם כאילו מרחף במקום, כאילו אינו נמצא, וקשה לו מאוד ליצור קשר עם סביבתו או לתפקד בחיי היום-יום, ועל אחת כמה וכמה חווים זאת בצער ילדיו ואוהביו.
טווח הזיכרון אינדיווידואלי מאוד, וגם כמות המידע שאדם מסוגל לזכור משתנה מאדם לאדם. מצד אחד יש בעלי זיכרון צילומי, שזוכרים כמות עצומה של חומר אחרי הבטה חטופה בו, והחומר הנזכר נשאר טבוע בזיכרונם זמן רב. בדרך כלל הזיכרון הזה מגיע עם כישרון מיוחד גם בנושאים שכליים אחרים. לי ש זיכרון צילומי לפנים. לעיתים זה גם מביך. אני יכולה לפגוש אישה באוטובוס, ועשרים שנה אחר כך פניה יירשמו בזיכרוני. בכל מקרה כשאישה תשאל אותי אם אני זוכרת אותה תמיד אומר שכן. את הפנים אזכור, אבל לא אדע אם ראיתי אותה במרפאה או בהרצאה או בכותל, או אולי נפגשנו אי-אז במעמד הר סיני. אני חושבת שמצווה לעגל פינות כדי שלא להעליב. ועם הגיל המצב רק מחמיר.
אכן, הגיל משפיע מאוד על מצב הזיכרון, וכבר אמרו חז"ל: "הלומד ילד למה הוא דומה? לדיו הכתובה על נייר חדש. והלומד זקן למה הוא דומה? לדיו הכתובה על נייר מחוק". חזרה מרובה על חומר מסוים עשויה לקבע אותו בזיכרון, אבל לעיתים קרובות מדובר בזיכרון לטווח הקצר בלבד.
מובן שיש קשר ישיר בין חשיבות החומר שאנחנו נדרשים אליו לבין הסיכוי שאכן יוטבע בזיכרוננו לטווח הארוך, וככל שהנושא קרוב לליבנו גדל הסיכוי שהוא ייטמע בזיכרוננו. חמותי היקרה הייתה משננת לפני השינה את שמות הנכדים והנינים ובני זוגם, וההירדמות התארכה והתארכה כאורכה של הרשימה. ואיזו אישה אינה מצפה מבעלה לזכור את יום ההולדת ואת יום הנישואין? זכרת את יום הולדתי בפתק מתוק או במתנה מושקעת? הוכחת קשר רגשי אליי.
הזיכרון של העם היהודי ארוך כאורך הגלות. "בינו שנות דור ודור". זיכרון של עם עטור שחוק ודמע, עליות ומורדות. בכל יום אנחנו מזכירים בתפילה פעמיים ביום את יציאת מצרים. זה במישור הלאומי.
מהפסוקים שבראש הדברים אנחנו למדים שכל אחד ואחד חייב לעשות כל מאמץ לזכור את הערכים הגדולים שעליהם בנויה היהדות, לזכור, לעשות ולקיים. מתוך הזיכרון הלאומי של יציאת מצרים ומעמד הר סיני ומתן תורה וכל הניסים אשר עשה עימנו ריבנו של עולם נתחבר ברמת הפרט לעבודתו יתברך, ויזכור הוא לנו את חסד נעורינו. "זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותיך". ריבונו של עולם אינו שוכח את יום הנישואין שלנו. בזה אנחנו בטוחים.