תורשה ובנים

לפני כמאה חמישים שנה גילה נזיר בשם מנדל את החוקים הבסיסיים של הגנטיקה. נראה כאילו יעקב אבינו גילה אותם כבר שלושת אלפי שנה לפניו. וכך הִרבה צאן ובקר לעיני לבן המשתומם. איך הוא הצליח לעשות את זה?

בדרך הטבע קשה מאוד לשנות תכונות רק על פי השפעה סביבתית, כמו הצגת צבעים מסוימים לבעלי חיים לפני הזיווג כדי שילדו ולדות בצבע מסוים. לכן יש חכמים שאומרים שמה שיעקב עשה באמצעות המקלות היה מעין שימוש בחוקים גנטיים כדי להרבות את כמות הכבשים 'המיוחדים'. יעקב אבינו הפריד בין העדרים של לבן על פי צבעם ועשה לעצמו עדר נפרד של הכבשים ה'מיוחדות'. הרעיון הוא שהופעת הכתמים המיוחדים היא תכונה חריגה שמופיעה רק במיעוט המקרים כאשר כבש לבן מוכלא עם כבש מוכתם, אך היא מופיעה תמיד כאשר כבש מוכתם מוכלא עם כבש מוכתם, וכך כל הצאצאים יהיו מוכתמים.

התכונות של גופנו תלויות במבנה החלבונים שבו. המידע הדרוש להרכבתם נמצא בגנים, שהוא החומר התורשתי המרכיב את הכרומוזומים שבגרעין התא. המטען התורשתי של הגוף הוא שילוב של המטענים הגנטיים של האב והאם, והם עצמם נוצרו משילוב החומרים הגנטיים של הוריהם, וכך הלאה עד אדם הראשון וחוה, שהיו בעלי מטען גנטי זהה שהרי היא נוצרה מצלעו, חלק מגופו.
אולם לא כל התכונות החיצוניות והפנימיות נוצרות אך ורק מהתורשה. ידוע בבירור שהתכונות התורשתיות עשויות להיות מושפעות מהסביבה. גם שני תאומים זהים בעלי מטען גנטי זהה עשויים לשאת הבדלים קטנים, גופניים התנהגותיים. נראה שיעקב הצליח להשפיע, על ידי הצגת המקלות השונים (לִבנה, לוז וערמון) המפוצלים ברהטים לעיני הכבשות בשעת הייחום, על תכונות שיקבל הדור הבא של הצאן, על אף שתכונות אלו בעיקרן הן תורשתיות. ההתערבות האלוקית באה לידי ביטוי בהשפעה שהיתה להתערבות המזערית של יעקב על מראה הטלאים שנולדו אחרי כן. ויש מי שהסביר שיעקב בחר את הזכרים בעלי הפוריות המוגברת, הבאים מהורים בעלי צבעים מנוגדים, ורק להם נתן להזדווג עם הכבשות. כך העלה יעקב באופן משמעותי את אחוז הכבשים העקודים, הנקודים והטלואים, כשהוא משתמש באופן מתוחכם בחוקי התורשה כדי להרבות את עדריו.

לאחר כמה שנים של הכלאות, רוב רובו של צאן לבן הפך ל'מיוחד' – ועליו טלאים וכתמים מסוגים שונים, ויעקב נהיה עשיר מאוד. "ויפרוץ האיש מאוד מאוד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים". ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו.