אני רוצה להודות לך

אני רוצה להודות לך, מיס קורונה.

ראשית כל, הגעת בתזמון ממש מושלם.

רוב שנת הלימודים מאחורינו, גשמי הברכה שגדשו את הכנרת הולכים ופוחתים, כך שאנו צפונים בביתנו בדיוק לקראת חילופי העונות.

ואת פתחת לנו עונה חדשה. וכמו שפסח הוא האביב של השנה, גם את, מס קורונה, הבאת בכנפייך- ניחוחות של אביב.

פתאום אני מריחה את צמחיה המשגעת סביב הישוב הנפלא שלנו, נהנית לטייל בשדות המרהיבים עם בני הצעיר, הגפנים קמים מתנומתם, ופסח באוויר.

וכמה טוב שבדיוק החלטת להגיע לקראת פסח. כי אין שני מלכים משמם בכתר אחד. וכך, חג הפסח נטל ממך את תשומת הלב, ואת הכתר שהוכתרת בו ללא כל הצדקה.

הפסח הוא חג שכל כך מעסיק אותנו, ההלכות סביב כשרות הבית וכרות המזון, הטבלת הכלים, הכנות רוחניות של משמעות החג, דברי תורה שמתרוצצים ברשת, במהירות שיא, וריח של התחדשות.

משהו חדש מתחיל. וכמו שהרב קוק זצ"ל כתב שפסח הוא האביב של  כל העולם כולו, כך את הנחת לפנינו א ההזדמנות החד פעמית לחגוג אביב של פריחה . פריחה של קשרים משפחתיים שחיכו, זנוחים, להתחדש. פריחה של דברי הגות, פילוסופיה, אמונה , חידונים לפסח, משחקים לילדים.

את הבאת בכנפייך יוזמות של חסד, של נתינה, של פתיחת הלב, של הסתפקות במועט, ושמחה במה שיש. ואכך]—כולנו הפכנו, בן קורונה, לעשירים המשחים בחלקם. הגג מעל ראשנו, לחם לאכול ובגד ללבוש, אנשים האהובים והאוהבים, הארץ הכי מדהימה שזכינו לחיות בה, והעם. אשרי העם שככה לו.\

וכך, ימי  טרום הפסח המבולגנים, בדרך כלל, מקבלים משמעות אחרת. לחם עוני- שחסר בחשיבות עצמית. קמח ומים ללא תוספות.  להסתפק בישיבה בבית, בהכנות לחג, בשמירה על המתנה הגדולה שנקראת-בריאותנו, ועצירה מלכת סחור סחור סביב עצמנו. אנחנו יושבים במקומנו, מישירים מבט אל עצמנו, ומרגישים- טעם חרות, מהו.