admin
אירוסין בגיל הזהב. אני מבינה מה זאת הזדמנות שנייה. הייתי יתומה טרייה מאבי. נפגשנו, ובמשך שלושה חודשים הסתובבנו, שוחחנו, טיילנו, ואז הוא החליט – זה לא זה. ליבי נשבר. אבל המשכתי הלאה בחיפושיי. עברתי לגור בירושלים. מצאתי דירה בקריית משה אצל סבתא אמריקנית מרתקת, שניגשה למבחני הרישוי של לשכת עורכי הדין בישראל בגיל 87. עזרתי לה בתחזוקה של הבית והיו לנו שיחות נפש. ואז, פתאום, בלילה חורפי של חודש שבט, באמצע שחנ"ש איתה, צלצל הטלפון בדירה ברחוב השושנה. קול מגומגם ומוכר מעבר לקו בישר לי על הזדמנות שנייה. מה קרה? במנוחת השבת בישיבה נדדה שנתו, והוא נזכר בסטודנטית מרמת אביב. מיד במוצאי השבת התייצב האיש בטלפון הציבורי בכניסה ליישוב. הוא החליט שאין לו מה להפסיד – מקסימום ישמע שהתחתנתי ויאחל לי מזל טוב. נפגשנו, ותוך חודש, בז' באדר, התקיימו האירוסין בבית אמי ברמת אביב. אגב, חברתי לדירה החליטה להתחתן בשנית בעשור התשיעי לחייה, זמן לא רב לאחר שזנחתי אותה. קנאת שכנות תרבה חתונות.
האירוסין של פעם אינם האירוסין של היום. לא רק במבט נוסטלגי, אלא גם במבט מציאותי. פעם אירוסין היו הקידושין, כולל טקס שבו אמר החתן "הרי את מקודשת לי" ונתן לכלה טבעת, ובירכו שתי ברכות על כוס יין. אחרי זה הפכו בני הזוג לבעל ואישה לכל דבר – אבל לא גרו יחד. בשלב הבא הגיעו הנישואין – הבעל הכניס את אשתו לביתם המשותף, ובירכו שבע ברכות מתחת לחופה. האירוסין בדרך כלל התרחשו בגיל צעיר ואחרי היכרות מינימלית, והנישואין הגיעו רק לאחר שנה־שנתיים ואף יותר. אולם אירעו תקלות רבות שבהן ניתק הקשר הגאוגרפי או הרגשי בין החתן לכלה, והתרבו עגונות ומסורבות גט. מאז נהוג בכל קהילות ישראל לצרף את האירוסין לנישואין, ורק קריאת הכתובה משמשת הפסקה סמלית בין טקס האירוסין לטקס הנישואין.
להתחתן עם בובה. אבל יש כל כך הרבה שמוותרים בכלל על חתונה. כמעט חמישים אחוז מהתינוקות הבריטיים נולדים מחוץ למסגרת הנישואין. התופעה הזאת עולה בהדרגה מאז החל מחקר בנושא. צרפת היא המדינה שבה הילודה מחוץ לנישואין היא הגדולה ביותר (59.7%), ואחריה בולגריה, סלובניה, אסטוניה, שוודיה, דנמרק, פורטוגל והולנד. ויש גם תינוקות שנולדים בצורה מקורית במיוחד. מיריבון מוראס מברזיל התחתנה עם הבובה מרסלו שאמה תפרה לה כדי להפיג את בדידותה, בטקס חתונה עם 250 אורחים, ואף נולד להם תינוק בלידה חלומית ללא אפידורל אך גם ללא כאבים. פלא!
איך מפיגים את הבדידות? באנגליה יש שרה לענייני בדידות, כי חוץ מהבעיה החברתית, ידוע שהבדידות טומנת בחובה גם לא מעט גורמי סיכון בריאותיים, מדיכאון ועד עלייה במחלות לב וכלי דם. אז איך מפיגים אותה, ללא שירותיה של מרסלו? בציבור התורני העניין מורכב במיוחד. הרב יוסף אליהו, העומד בראש עמותת 'נקודה טובה', כתב על כך באיגרת לט"ו באב: "מהפכת החינוך הנפרד צברה ברוך ה' תאוצה בעשרות השנים האחרונות, ויש הסוברים שההפרדה מחמירה את מצב הרווקות. אך לא כך. צאו וראו את אחוז הנישואין הגבוה בציבור החרדי הנפרד כולו, ואחוז הנישואין הנמוך בציבור החילוני, המעורב כולו". הרב ממשיך עם הצעה אופרטיבית: "תופעת הרווקוּת בציבור התורני נובעת ממספר סיבות מרכזיות, ואחת מהן היא שלא אימצנו את מה שהנהיגו חז"ל מימים ימימה בשילה. חשבנו שנסתדר בלעדיהם, אבל אירועים מעורבים לצורכי חתונה, כמתואר במשנה ובגמרא, הם החוליה החסרה. צריך מסגרות איכותיות וקבועות שבהן יכירו זו את זה אותם בנים ובנות נפלאים שחונכו בחינוך נפרד, המעודד זוגיות איתנה, קדושה ויציבה".
אני שואלת את עצמי לא פעם האם היה נכון לחנך את הילדים בחינוך נפרד הרמטית. אנחנו סברנו, ועדיין סוברים, שהפרחים הכי יפים גדלים בחממות. אבל אני רואה שוב ושוב כלות בגיל צעיר לקראת חתונה, וכשאני שואלת איך פגשו את בחיר ליבן – הן עונות שזה קרה באופן טבעי בסניף, כשהיא הייתה קומונרית והוא מדריך, או להפך. יש שנפגשו במסגרת התנדבות עם ילדים חולים ב'זכרון מנחם', או שנקשרה נפשו בנפשה בערב קריר בשביל ישראל כשהוא הציע לה את הדובון שלו, או בטרמפ בדרך ליישוב בכביש חוצה שומרון. אז ייתכן שיש מקום לכך שההפרדה לא תהיה תמיד הרמטית. אולי.
קוצים ושושנים. אך גם כשמגיעים סוף סוף לחופה, הדרך אליה עלולה להיות רצופה קוצים במקום לבבות. עומדת מול עיניי חוויית ילדות שעשתה עליי רושם עצום. באחת מחתונות בנות דודותיי נבחרנו, אני ואחיותיי הקטנות, להיות שושבינות. אני מקדימה ואומרת שמדובר במשפחת אמי, שבה נהגו על פי מנהגי יהודי מונקאטש המחמירים ביותר. לקראת האירוע התאימה לנו אמי בגדי משי חגיגיים בצבע תכלת שהתאימו לתפאורת השמחה. והנה הגיע היום הגדול, לבשנו את שמלות המשי המבריקות והתכולות ולא היה גבול לשמחתנו. הגענו לאולם ונעמדנו לצד הכלה, ואז התחילה המנגינה הנוגה של טקס החופה, ופתאום הוא הגיע. התחיל רחש ולחש סביבנו. במהלך כל החופה נדחפנו קלות בין החתן לכלה, ולא הבנו למה. בהמשך דחפו אותנו פיזית אל תוך חדר הייחוד, למרות שרצינו לברוח משם ולרקוד ולשמוח עם כל האורחות. אני זוכרת שבת דודתי הסמיקה, ואנחנו היינו מבולבלות. לא הבנתי אז את משמעותו של אותו אירוע, ורק ברבות השנים הבנתי מה היה שם. היום זה כמעט ולא קורה. בעזרת תוכנית תרופתית אפשר להנדס את הגוף על פי תאריך השמחה, ולסייע אפילו לאם הכלה או החתן להיות בטהרה לקראת השמחה של הילדים. אחד המקרים הראשונים שטיפלתי בהם לפני כשלושים שנה היה כלה שביקשה שאתאים את תאריך החתונה ללידה הקרובה של אמה.
אז בדרך לחופה ישנם קוצים וישנם שושנים, אבל העיקר שתהיה צמיחה בבית שייבנה. אפשר שיהיה בניין עדי עד מהונדס לפי כל כללי הארכיטקטורה, אבל שיהיה בצמיחה תמידית. פרויקט חדש שפיתחה קבוצת מעצבים מבצלאל מציע להדפיס מבנים בשיטה רובוטית בתלת־ממד, שגם צומחים ומשתנים. לכו על זה.