בייבי בלוז

"למה אני לא שמחה, דוקטור? חיכינו שלוש שנים לרגע הזה והנה הוא הגיע ואני כל הזמן בוכה. אין לי תאבון ורק בא לי לישון". את המשפט הזה אני שומעת בוורסיות שונות מנשים רבות שמגיעות אליי לקליניקה חודשים ספורים לאחר שילדו.

בחודשי הציפייה ללידה, עם העלייה ברמת ההורמונים ובפרט האסטרוגן, חשות נשים רבות הרגשה של שגשוג ופריחה (כמובן שזה לא גורף). אחרי הלידה, כשההורמונים צונחים בפתאומיות, זה יכול להשפיע על מצב רוחה של היולדת.

כשאישה מגיעה אליי לקליניקה ומספרת שכבר שבועות אינה ישנה, בקושי מספיקה לאכול ואני רואה על פניה שהיא לא שמחה, מבחינתי אלו איתותים לכך שצריך לאבחן אותה, לטפל בה וגם לנרמל עבורה את הסיטואציה, שמאוד שכיחה. הבעיה היא שאם לא תופסים את הדכדוך בזמן הוא עלול להתדרדר לדיכאון. כדי שלא נגיע לשם הנה כמה דברים שחשוב שכל יולדת וסביבתה הקרובה יהיו ערניים לגביהם:

תזונה ושינה

כל פגיעה במעגלי התזונה והשינה של אישה יולדת עלולה לשבש ייצור תקין של חלב אם. אך מעבר לייצור תקין של חלב, איכות השינה קריטית כדי לשמור על הבריאות הנפשית.

קשיי הנקה

עבור חלק מהנשים ההנקה היא פרויקט ולפעמים הוא 'גדול' על מי שנמצאת במצב של דכדוך. כשיש קשיים בהנקה זה מייצר מתח רגשי שהתינוק חש בו ובסופו של דבר זה גם יכול לפגוע בייצור החלב. חשוב שאישה תשים לב שהרצון להניק לא הופך למאבק שפוגע בה.

תובענות יתר

אנחנו חיות כיום בעולם תובעני בו אנחנו אמורות לדלג בין זוגיות מושלמת להורות מושקעת ולקריירה משגשגת. בתוך מערכת תובענית שכזו עלולה האישה להיכנס למצבים של מתח פנימי, מערבולות נפשיות, חוסר שינה, תשישות פיסית ומנטלית ותזונה לקויה. כל אלו עלולים להשפיע בתורם על המערכת ההורמונאלית שבמצב תקין מנווטת סימפוניה משולבת של תהליכים עדינים. כל פגיעה במערכת זו עלולה לערער את האיזון בגוף. מערכת זו מושפעת בראש ובראשונה מהורמונים המופרשים בבלוטת תת-הרמה שבמח וביותרת המח. הפרשתם משתבשת בעקבות שינויים חדים בהרגלי החיים או מתחים למיניהם, כגון; שינויי אקלים, תזונה, משקל גוף, מצב משפחתי, פעילות גופנית מופרזת וכדומה. הרבה מאתנו מרגישות שאנחנו צריכות להיות 'סוּפר-וומן'- לעשות ולהספיק הכל, אבל הצורך הזה גובה מאתנו מחירים. בתקופה לפני הלידה ואחריה כדאי להוריד עומס בעבודה, לקחת על עצמנו פחות מטלות ולנוח כמה שיותר.

אישה הסובלת ממתח נפשי קשה בתקופה לפני הלידה נמצאת בסיכון מוגבר ללקות בדיכאון אחריה. כמו כן, אישה שסבלה בעבר מדיכאון לאחר לידה, גם נמצאת בקבוצת סיכון גבוהה לחוות את אותם התסמינים שוב. לכן חשוב להיערך מראש עם תמיכה מספקת ולהקפיד על מנוחה, שינה, תזונה בריאה וזמן נטול משימות.

 טיפול תרופתי

במרבית המקרים הדכדוך חולף כלעומת שבא כעבור תקופה. אולם ישנם מקרים בהם ישנו צורך ומומלץ ליטול תרופות. נשים רבות פוחדות מהאפשרות הזו, אך לעתים היא ממש מצילת חיים. אין טעם להדחיק, להכחיש ולהסתיר קשיים רגשיים ונפשיים מתוך הפחד של 'מה יגידו'. אם נזניח את הבעיה היא עלולה עם הזמן לתפוח לממדים גדולים הרבה יותר ואז ממילא תהיה גלויה לעין כל. התרופות נוגדות הדיכאון והחרדה ניתנות כיום לחלקים נרחבים מן האוכלוסייה. הם עובדים על מסלולי הדופמין– סרוטונין במח, וכדאי להסביר לאשה ולמשפחתה שמדובר בסך הכל על שיבוש הורמונלי כמו כל שיבוש אחר והטיפול נועד כדי לאזן את רמת ההורמונים במח.

רופא/ת נשים יוכלו לזהות סימנים של דכדוך בתשאול בביקורת שנערכת שישה שבועות לאחר הלידה, אבל האמת היא שהסימנים כנראה יתחילו קודם לכן. הקהילה, המשפחה והאחות בטיפת החלב צריכים להיכנס לתמונה ברגע שמזהים תשישות נפשית ופיזית ולנסות לסייע הן בתמיכה טכנית והן בהכוונה לייעוץ רפואי. ישנן עמותות כמו "חיים של טובה" ו"ניצה" שעושות עבודת קודש ומפנות למטפלים מקצועיים בתחום זה.