ברית המילה – למי כואב וכמה?

על בריתך שחתמת בבשרנו- את זה אני מברכת יום יום. ותוהה- 'בבשרנו? ' האכן כך?

האם לילדה בת שמונה ימים יש ברית שנחתם בגופה בגיל שמונה ימים? באירופה, היו עושים חור באוזן ומטביעים בו עגיל בגיל שלושה ימים….מקובל להסביר שהכוונה היא לבנים שלנו. אין ספק שהאם מאד מעורבת בבריתו של בנה עד שהיא מרגישה ש'בנה כגופה' ממש והיא מתייסרת הרבה מעבר למה שהוא מתייסר במסלול המזכה אותו להיות חלק מהעם היהודי.

ברית המילה היא יסוד הקשר ההיסטורי והאמוני של עם ישראל עם ריבונו של עולם. וגם אנחנו חלק מזה.. ברית המילה זכתה להיות מצווה 'עם מזל' –היא השתמרה לאורך הדורות. כל מי שריח יהדות יש בו עושה ברית מילה לבנו, ואפילו אחים רחוקים שהיו במקומות נידחים ומגיעים ארצה בגיל מבוגר – רובם הגדול לא מוותרים על ברית המילה . זה נכון גם כאשר בגילם או במצבם הגופני כבר לא מדובר בפרוצדורה פשוטה וקלה כמו אצל תינוק. לא מוותרים.

בברית המילה מבצע המוהל פעולה כירורגית קטנה, הוא חותך חתיכת עור מאבר המילה, וזה אכן כואב. אבל הכאב הזה לתינוק הוא כנראה נסבל יותר מאשר אצל מבוגר, למרות שקשה לכמת את זה-אין לנו סרגל כאב לתינוק, ולא נוכל לשאול אותו בסולם בין 1-10 כמה כואב…ובכל מקרה, תצפיתית אנחנו חווים את העובדה שהתינוק הצועק מכאב נרגע בדרך כלל כאשר שמים לו חתיכת גזה טבולה בכמה טיפות יין.

אם הכאב היה מאד משמעותי, זה לא היה מרגיע אותו. צריך גם לדעת שחלק מחוויית הכאב היא הציפיה לכאב שמפעילה CASCADE שלמה של חומרים המופרשים במח ומדווחים על כך. בנוסף- קיים המרכיב של ההבנה השכלית שיש משהו שמכאיב לי כעת. את זה התינוק לא חווה וזה מקל עליו כנראה. בכל מקרה, הפצע נרפא אחרי כמה ימים, ומבחינה רפואית, כאשר מדובר כמובן במוהל מוסמך, זה ממש לא סיפור.[הכוונה שלי היא לתינוק. לאם- זה ממש סיפור].

ובכל זאת יש הורים בדורנו שהחשש מכאבו של פרי בטנם לא משאיר אותם רגועים, והם מחפשים לו פתרונות. אין מניעה לתת נר אקמול לתינוק זמן קצר לפני הברית אם זה יכול להרגיע אותו ובעיקר את אמו, אך הרדמה של ממש אינה מקובלת הלכתית, וכאמור לא נדרשת רפואית. צריך לזכור שלתהליך של הרדמה ממש עלול לפגוע בכל טקס ברית המילה ולהפוך אותו לטקס רפואי במקום טקס דתי-מסורתי. צריך רופא מרדים, ומסגרת של מרפאה או חדר ניתוח, שלא יאפשר יותר ממספר נוכחים מצומצם, וזה כבר ממש לא זה. אי אפשר יהיה להזמין אורחים ולסעוד סעודה גדולה ולקיים את הברית כסדרה. מה עוד- שכאמור, אין בזה צורך רפואי.

נדמה לי שבספרות הרפואית לא דווח על תסמונות פוסט-טראומטיות בעקבות מילה לאורך כל הדורות האחרונים. צריך גם לזכור שהסיכונים מהמילה הם ב'פרומילים'- מאד נדירים. , ולדעת רבים יש במילה גם כמה תועלות רפואיות והגייניות. לא לשווא בארה"ב הגדולה והמפותחת רוב גדול של התינוקות נימול בבית החולים עוד לפני שהיולדת עוזבת אותו ונוסעת הביתה.

אל תבינו אותי לא נכון- אני חושבת שהעיסוק המעמיק בכאבו של הפרט בכל גיל ובל מצב הוא מסממני הגאולה. אני גם חושבת שאסור לכאוב, ומנסה להניע נשים ללדת בהרדמה אפידורלית כדי לעקוף את קללת חווה- 'בעצב תלדי בנים' שהיא מיותרת בימינו כאשר יש מספיק צער גידול בנים. אבל לפעמים אנחנו משליכים את הכאב שלנו על האחר, ובעיקר על ילדינו. ליוויתי לפני כמה שנים את אחת מבנותיי ללידה שהייתה מאד ארוכה וקשה. לא ידעתי את נפשי. במהלך הלידה הגיעה מטפלת ביוגה כדי לעשות טיפול הרפיה. נוכחתי ונהניתי מכל רגע. לאחר הטיפול, שאלה אותי בתי בקריצה תכולה- 'אימא, נרגעת?'