ד"ר אלי שוסהיים – סנגורם של העוברים

אני לא אשכח את שיחת הטלפון הזו. הייתי אז רופאת משפחה צעירה ועבדתי בישוב בפאתי בית שמש.

הופיעה אצלי אישה צעירה בהריונה השלישי, כשהיא מתקשה לעכל את הופעת שני הפסים בערכת ההיריון המבשרים על תשובה חיובית.

'איך נעשה את זה? אין לנו כסף לשלם את המשכנתא'… אני מנסה להרגיע אותה, ולמי אני פונה? כמובן שאני פונה לד"ר שוסהיים. והוא, בקולו האסרטיבי והבוטח, נוסך בה ובי בטחון. 'תדעי לך שעוד לא הכרתי אימא שהצטערה על תינוק שנולד לה. אנחנו נעזור לך'. וכך היה. כמובן שהוא הוזמן להיות הסנדק בברית. והוא הגיע, כולו נרגש.

ד"ר שוסהיים ראה את הנולד. הוא צפה את העתיד והוא לא ויתר. זה לא היה קל עבורו. הרפואה הולכת לכיוון של משפטיזציה, ואחוז ההפלות עולה בהתמדה. קיים פה פרדוקס – היום רפואת העובר כל כך מפותחת כך שניתן לראות את הנולד ולצפות בעובר מפהק וצוחק בשלבים מאוד מוקדמים של ההיריון, ולכאורה לא מתאים לדבר על הפסקת חיים באותה נשימה.

יש לפנינו הרי שני פציינטים – האם והעובר, איך אפשר להתעלם ממנו? בארצות הברית כבר מדברים על זכויות העובר. יש מרכזים לרפואת עובר, ומתבצעים ניתוחים תוך רחמיים בעוברים, כמו תיקון בקע בסרעפת ומומי לב או צריבת כלי דם שלייתיים בתאומים. בעידן בו זכויות הפרט וזכויות הילד מונכחים בכל פורום אפשרי, הפסקת הריון הופכת ליותר ויותר בעייתית מוסרית, ובוודאי שהמודעות והסובלנות ההולכות וגוברות למוגבלות פיזית ולכל סוג של נכות לא הולכות יד ביד עם הזכוכית המגדלת בו אנחנו נוטים לבחון את העובר כשהוא עוד בתוך הרחם, כדי למנוע את הלידה של עובר שאינו מושלם לטעמנו.

נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טרמפ השתתף בזמנו ב"מצעד החיים" נגד הפלות שמתקיים מדי שנה בוושינגטון. הוא הזכיר את שני השופטים השמרנים שמינה בשנות כהונתו, והכריז כי "לילדים שטרם נולדו מעולם לא היה מגן חזק יותר בבית הלבן'. הוא דיבר על קדושת החיים. בספרו של ד"ר שיבא בפרק על 'ילדי המים' הוא מתאר איך בראשית המדינה פנו אליו נשים בהריון כדי להפיל את עוברן עקב מצוקה כלכלית, ובמקרים אלו הוא היה נותן לאשה זריקה ובה מעט מים מזוקקים. כשהאישה הייתה חוזרת אחרי חודשים ספורים כשהיא עודנה בהריון, היה הוא מתנצל בפניה שהזריקה לא פעלה, והיה דואג להשיג לזוג מכונת כביסה ועזרה כלכלית. כל חייו הוא התגאה במאות 'ילדי המים' שזכה להציל.

את החוברת על 'ילדי המים' העניק לי ד"ר שוסהיים זצ"ל בעיניים בורקות לפני שנים רבות. אבל לא רק את החוברת הוא העניק לי. הוא העניק לי את הדוגמא האישית למסירות נפש למען מטרה נעלית. באופן טוטלי. ללא פשרות. ללא חשש מ'מה יגידו'.

הוא לימד אותי להיות גיבורה. נסענו יחדיו לתת הרצאות. הוא 'גייס' אותי למשימות שונות, וכבוד גדול הרגשתי לסייע לאדם גדול זה. ד"ר שוסהיים שלח אותי להתראיין בפורומים שונים בנושא של הפלות, כשאחד מהראיונות הראשונים היה אצל אילנה דיין, ואני רופאה צעירה מאוד. ותובנה חשובה הטביע בתודעתי כבר אז, בראשית דרכי – הוא קרא לי לחדרו, ונאם לי את תמצית תורתו: 'חנה, כשאת באה להתראיין, יש לך מסר שאת מעוניינת להעביר ואת חייבת להעביר אותו. אסור לך לפספס את המומנטום. בשביל זה הגעת לאולפן. ולכו, זה לא כל כך משנה מה שואלים אותך. את מגיעה עם מסר שאת הולכת להעביר בכל מקרה. את זה אל תשכחי לעולם'! ואכן, עצה זו ליוותה אותי במהלך שנים רבות בראיונות שקיימו אתי.

דמות דיוקנו של ד"ר שוסהיים עמדה מולי וסייעה לי להביע עמדות לא פופולריות בביטחון ומתוך אמונה בצדקת דבריי ודרכי.

ד"ר שוסהיים היה כל כך גאה בתינוקות שנולדו בעזרתו. הוא היה נוכח בבריתות, ושמר אלבומים עבי כרס של 'ילדיו'. מי שלא ראה את ד"ר שוסהיים עומד ומתבונן סביבו בתמונות של מאות ואלפי הילדים שהגיעו לעולם בזכות הלב הרחב שלו ומסירות נפשו, לא ראה שמחה מימיו. הוא היה מונה אותם. אחד ואחד. אחד ושניים. כבקרת רועה עדרו, מעביר צאנו תחת שבטו, ברוך ובחמלה.

אין ספק. ד"ר שוסהיים היה סנגורם ומצילם של העוברים בעולם הזה. יהי רצון שבעולמות העליונים יהיה סנגור ומליץ יושר על כולנו, ובזכותו ימשיכו לנוע גלגלי עידן ימות המשיח בכל הכוח קדימה.

ובילע המות לנצח, ומחה ה' דמעה מעל כל פנים.