admin
היא כבר תכננה את חופשת הלידה לפרטי פרטים ועל גבה העמיסה משימות רבות… בכל פעם שעולה בראשה תכנית או רעיון חשוב, היא אומרת בליבה:
'זה יחכה לחופשת הלידה'. החדר של הנסיך כבר מוכן –במהלך בדיקת העל – קול, גילו להם שזה בן זכר…
היא כבר מדמיינת אותו בעוד שנים מספר – ילד מתולתל עגלגל בגן חובה, ואחר כך בתלמוד התורה, בישיבה, מתחת לחופה…
אני עברתי חוויה קשה זו בתשעה באב ל פני כעשרים שנה. הייתי אז בשלב מתקדם, כך שהציפייה סביבי לבשורות הטובות כבר הייתה גדולה. תוך כדי עבודתי במרפאה, שמתי לב פתאום לכך שדרישת השלום היומית, בדמות תנועות עובר, חסרה לי מזה כחצי יממה, ואז ,לאחר שסיימתי לבדוק את הפציינטית האחרונה, ניסיתי להאזין לדופק העוברי שלי בדופטון [מכשיר להאזנה לדופק העובר] ללא הועיל. ניגשתי לטכנאית האולטראסאונד הנחמדה [הרווקה] וביקשתי שתשים מתמר על בטני, ליתר בטחון . והנה , אכן, נצפה עובר ללא דופק .
אני, כנשות נוגה, פרצתי בבכי שקט, ואז אמרה לי אותה טכנאית בעיניים נוגות :ד“ר חנה היקרה, כך אני מרגישה מידי חדש בחדשו…עוד חלון הזדמנות נסגר, ואני עדיין לא נשואה . . . כמה תובנות קיבלתי מהמשפט העצמתי הזה… זה ליווה אותי הלאה במשך שנים בעבודתי… עברתי גרימת לידה ולאחר מכן גרידה, ואף הראו לי את הוולד .. אך הקשה ביותר היה החלב שהגיע למחרת, לשמע תינוק [אחר] שבכה, ואף אני בכיתי אתו…
חזרתי הביתה בידיים ריקות, ולמרות שהבית היה מלא בילדים מקיר לקיר, לא כהתה המועקה הקשה שהרגשתי. תחושת האבל הייתה מאד מוחשית. הילדים שאלו כל מיני שאלות מביכות, והשכנות התבוננו בי במבט של פליאה מעורבת ברחמים. לאחר תהליך ההכחשה, התחלתי עם האשמות עצמיות חסרות שחר, כמו 'למה הרמתי את הילד?', למרות שבליבי הבנתי שאין כל קשר, רק הנפש מחפשת להאשים מישהו… ולבסוף הגיעה ההשלמה והציפיה להריון הבא…
כמו בנושאים רגשיים – חברתיים אחרים הגישה לעיתים משתנה עם הזמן. לדוגמא, בניגוד לגישה הפסיכולוגית שהייתה קיימת עד לא – מזמן שדגלה בכך שזוג ההורים יתבונן ב עובר המת על מנת להשלים את תהליך הפרידה בצורה נכונה, ואף לחצו על הורים שלא היו מעוניינים בכך לראות את העובר המת ולהחזיק בו כדי שלא תיגרם להם פגיעה רגשית ונפשית עתידית – היום סוברים שראיית העובר המת והחזקתו בידיים חשובים רק במידה שהזוג רוצה בכך, אך אין בשום אופן ללחוץ בעניין זה על מי שזה קשה לו.
יש מעט התייחסות בספרות הרפואית לצדדים הר גשיים של חוויה קשה זו. הרי מ דובר באשה שחשה בתוכה תנועות עובר, וכבר רקמה חלומות והנה בעיני רוחה הוא כבר נער, והיא מדמיינת אותו כחתן ביום חופתו… הטיפול הרגשי בזוג שעבר 'לידה שקטה' כולל בתוכו מספר מרכיבים חשובים: עיבוד האבל ורגשות האשם והאובדן, שיחזור מהלך האירועים, ועוד .
יש אף הטוענים שכדאי לבנות מסגרת דמוית – 'שבעה', שתאפשר תנחומים ותמיכה על ידי חברים וקרובים. במקרים מורכבים יש לשקול שיטות טיפול מיוחדות כדי לעבד את האבל; אחת השיטות היא 'טיפול בתנועה' – מחול מיוחד המביא לידי ביטוי את החוויה של גוף שנושא בתוכו חיים שנפסקו.
בנוסף קיים צורך בתמיכה זוגית, כאשר יש מעט מידי התיחסות לכך שגם גברים חווים אבל, ומאידך קיימת ציפייה בציבור שהגברים יהיו חזקים ותומכים, ולכן חשוב הדיאלוג בנושא. אם ישנם ילדים גדולים במשפחה יש לתת את הדעת על צורת ועיתוי העברת המידע אליהם על מות העובר. כדאי גם להכין את הילדים למפגש עם חבריהם , ולהתמודדות עם שאלותיהם ותגובותיהם.