ואומר לך בדמייך חיי

תרומת דם היא מהמעשים שבהם הגוף והנפש שותפים לעשיית טוב שאין בו תמורה חומרית, אך שכרו גדול מאד.

השבוע הייתה התרמת דם ביישובי. כמה אני מתקנאת במי שיכול להושיט יד ולגעת בחיים של האחר. אנמיה קלה לא מאפשרת לי להיות בין המיוחסים שזוכים לכך.

תרומת דם היא מהמעשים שבהם הגוף והנפש שותפים לעשיית טוב שאין בו תמורה חומרית, אך שכרו גדול מאד. אדם אחד מושיט את זרועו – ואדם אחר מקבל חיים…תרומת דם היא אחד המשאבים החיוניים ביותר להצלת חיים, אך גם אחד העדינים ביותר. לא ניתן לייצרו במעבדה, אי אפשר לרכוש אותו בכסף, והוא תלוי בנכונות האנושית הפשוטה לתת מעצמך, פשוטו כמשמעו.

תרומת דם נדרשת במגוון מצבים רפואיים: חולים אונקולוגיים העוברים טיפולים כימותרפיים זקוקים לעיתים קרובות למנות דם; נשים לאחר לידה עם דימומים מוגברים; נפגעי תאונות דרכים; מנותחים העוברים ניתוחים מסובכים או השתלות; וחולים הסובלים מאנמיה כרונית, מחלות קרישת דם או תלות תורשתית במנות דם, כגון במחלת הטלסמיה.

החלטה למי לתת דם מבוססת על סוג הדם (A, B, AB, O) וגורם Rh חיובי או שלילי). יש סוגים נדירים ויש "תורמים אוניברסליים", כמו O-, שיכולים לתרום כמעט לכל אחד . זה סוג דם שמבטא חסד ללא גבול.

אולם לא כל אחד רשאי לתרום: בנק הדם חייב לעמוד בתקנים קפדניים: כל תרומה עוברת בדיקות סקר לזיהוי מחלות מדבקות כגון צהבת B ו-, HIV,C עגבת ומלריה. הסינון נעשה גם לפי המצב הבריאותי של התורם וכולל שלילת מחלות כרוניות, ניתוחים אחרונים, חיסונים, נטילת תרופות מסוימות ואפילו שהייה בחו"ל באזורים נגועים. נשים בהריון, חולים, אנשים בתת-משקל, או מי שעברו ניתוח לאחרונה – לא יכולים לתרום זמנית.

אין "חוק בינלאומי" אחד שמחייב מדינה לספק מנות דם או תרופות למי שמחזיק נשק נגדך. אמנת ז'נבה מדברת על טיפול רפואי לשבויים, כאשר השבויים שלנו לא מקבלים כלום. אך היא אינה מחייבת מדינה לחלוק את עתודות הדם שלה עם מי שעלול לשוב ולפגוע באזרחיה. יש בכך איבוד עשתונות מוסרי: איך ניתן לקחת דם מתורם שכול , ולתת אותו לזה שגרם את השכול?

2000 מנות הדם המועברים לעזה כעת עלולים לרפא מחבלים שיחזרו ללחימה. אם יסתבר שיהודים תרמו את המנות האלו- זה בבחינת "הרצחת וגם ירשת". וכאמור, אין שום אמנה רפואית בין לאומית לשלוח תרופות למי שמחזיק נשק נגדך.