admin
לא מתן, מתניה. בעוד שש שנים יעלו לכיתה א' הרבה ילדים עם שמות מיוחדים כמו נובה, בארי וניר־עוז, שהם רק חלק מהשמות שהגיחו לאוויר העולם בשבועות האחרונים ביחד עם התינוקות שנולדו בצל המלחמה.
השם מבטא את המאוויים הכמוסים של האם היולדת. האימהות שלנו בחרו שמות מקוריים מאוד לילדיהן. ראובן – "כי ראה ה' בעוניי". שמעון – "כי שמע ה' כי שנואה אנוכי". לוי – "עתה הפעם יילווה אישי אליי". לאה מצפה שכעת יעקב ילווה אותה, כי יש לה שלושה תינוקות ורק שתי ידיים, אז גם אבא יעקב סוף סוף יתלווה אליה וידחוף את העגלה כשהיא אוחזת בידי שני הפעוטות. רחל קוראת לבנה בכורה יוסף – "יוסף ה' לי בן אחר", היא כבר מתפללת על השבט הבא. ובנימין – היא קוראת לו ברגעיה האחרונים "בן אוני", בן צערי, אבל אביו מתנגד לשם הזה וקורא לו בנימין. האמת היא שקצת מפליא שיעקב אבינו לא קרא את אחד מבניו על שם סבו הצדיק, אברהם. ולמה דינה לא נקראה על שם סבתהּ שרה? כנראה שלא כך היה מקובל אז. הקדמונים קראו לילדיהם על שם מאורע שהיה קשור ללידה או למאווייהם הכמוסים או הגלויים. רק בדורות הבאים כבר נקראו הילדים בשם אבותיהם וזקניהם, וכך היה המנהג במשך דורות רבים.
היו תנאים ורבנים שנקראו רבי ישמעאל, כנראה בגלל שישמעאל עשה תשובה בסוף ימיו. מתן היה כהן לבעל, אבל זה שם מקסים ופופולרי שמשמעותו גם דורון. ועם כל זה, יש רבנים שמתנגדים לשם הזה. בברית שנכחתי בה כיבדו את הרב נבנצל באמירת הברכות. כאשר הרב הגיע ל"וייקרא שמו בישראל" התכופף האב ולחש באוזנו של הרב "מתן". הרב הניד בראשו לשלילה, ואחרי דקה או שתיים של מבוכה הכריז "וייקרא שמו בישראל מתניה", וכך שמו של הילד שהפך לאיש עד היום הזה.
תינוקת בלי שם. מתי מעניקים לילד את שמו? אצל בן מקובל לתת את השם בברית המילה, אבל יש גם יוצאים מן הכלל. כשנולד בעלי, שלח חמי ז"ל את ההזמנות לברית המילה בדואר, זה כנראה היה פשוט יותר מאשר לטלפן לכל הקרובים והמכרים. בהזמנה היה כתוב: "בן נולד לנו ושמו יואל, הברית תתקיים בבית הכנסת ב'ביקור חולים'". אבל יש מקרים שבהם הברית נדחית שוב ושוב מסיבה רפואית, ועוברים שבועות ולתינוק אין שם כדי להתפלל עליו. כשעבדתי כרופאה בפגייה בשערי צדק לפני שנים רבות, אני זוכרת שפרופסור שימל, שהיה מבכירי הרופאים, היה מעודד את הורי הפגים הקטנים, גם הזכרים, לבחור לילד שם כדי שיוכלו להתפלל עליו. ישנם לא מעט סיפורים על ויכוחים בין ההורים שעיכבו את מועד נתינת השם בחודשים רבים. חברה שלי, אישה מפורסמת, חוזרת בתשובה, מספרת שהיא הייתה תינוקת עלומת שם במשך חצי שנה, עד שהוריה הגיעו להסכמה בנוגע לשמה. היום כאמור יכולים ההורים לצפות במין העובר בבדיקת אולטרסאונד בשלב מוקדם בהיריון, כך שתהליך בחירת השם יכול להתחיל חודשים רבים לפני הלידה.
לכל איש יש שם שנתנו לו הוריו, ולכל איש יש שם שקוראים לו חבריו. יש לא מעט אנשים עם כינוי חיבה שהופך להיות סימן הזיהוי שלהם, עד כדי כך שהשם שהוענק להם במעמד ברית המילה כמעט נשכח ואיננו. בקיבוץ שעלבים חי אדם יקר מאוד, מוותיקי המקום, ושמו יעקב בלוך. אבל מעטים מכירים אותו בשם זה. כולם מכנים אותו קלאץ'. ומעשה שהיה כך היה: כשעלה ארצה מצרפת הוא עבד במוסך, ואת המילה קלאץ', המצמד שקיים בכל רכב לא אוטומטי, הוא ביטא עם מבטא צרפתי כבד באוזני חבריו הישראלים, וייקרא שמו בישראל קלאץ' עד היום הזה.
בבית הספר התיכון שבו למד חמי היה מורה למתמטיקה ושמו מר קרוקיניול. היה לו מנהג מחוכם: בשיעור הראשון של השנה הוא היה מודיע לתלמידים החדשים בסגנון תקיף וסמכותי: "קוראים לי מר קרוקיניול, אני המורה למתמטיקה. יש לכם כעת הזדמנות חד־פעמית לצחוק על כך". כמובן שאף אחד מהתלמידים לא צחק, והנושא הזה לא עלה יותר במשך כל השנה.
לפעמים יש לאדם שם פרטי לועזי. השם שלי עד לעלייתי ארצה היה Annie. ואומנם בלידתי נתנו לי גם שם ביידיש, אבל השם שבו הכרתי את עצמי וכך הכירו אותי חברותיי היה אֵנני. בארץ הפכתי לחנה, אבל היו חברות שהתעקשו לקרוא לי בשמי הלועזי, למורת רוחי. יש אנשים שנושאים שמות שונים המותאמים למסגרת החברתית. פעם אחת התקשר בעלי לאחד החיילים ביחידת המילואים שלו. אשתו של החייל ענתה לטלפון, והוא ביקש לדבר עם לואיס, זה היה שמו. להפתעתו קראה לו האישה ואמרה: "מחפשים אותך מהצבא". בעלי התפלא. הוא לא הזדהה, איך ידעה שמתקשרים מהצבא? התברר שקוראים לבחור לואיס יהושע. בתעודת הזהות כתוב קודם לואיס, והצבא חתך את שמו והסתפק בכל המסמכים הצבאיים בשם הראשון, לואיס. לכן הוא כבר התרגל לכך שבצבא קוראים לו לואיס, ורק שם.
שמות שחולמים גאולה. כמה מוקדם יכול הילד לשמוע את הגיית שמו? בניסוי שנערך בקרב תינוקות בני יומם נמצאה תגובה מוחית שונה להשמעת סיפור בשפה שאותה שמעו כעוברים בהשוואה לשפות אחרות. נראה שכבר בתהליך מוקדם, אולי עוד בתוך הרחם, נרכשת השפה. שלוש שעות לאחר הלידה תינוקות מבחינים בין דיבור אנושי ובין קולות נטולי משמעות. אז אולי אפשר כבר לקרוא להם בשם בתוך הרחם, ולקבל מהם אישור על כך?
רוב הנכדים שלנו נקראים בשמות המבשרים את הגאולה והמקדש – נווה, מעוז, שיר ציון, שובאל, מור־עמי, איילת השחר, כרמי ועוד. הדור שלנו חולם על המקדש, אבל לקח שנים עד שהפנמנו את המסר הזה. בבריתו של הנכד הבכור, שנולד בסוכות לפני 19 שנה, הכריז האב על השם מבשר. בעלי התפלא ושאל את החתן היקר: למה לא לתת לו שם יותר קונבנציונלי? ואני הוספתי: אני לא מכירה שום רב בשם "הרב מבשר"! אמר לי חתני בחיוך: אמא, בעוד עשרים שנה יהיו הרבה רבנים בשם מבשר. וכמה הוא צדק.