"ויפרו וירבו מאוד"

אנחנו פוגשים בפרשתנו לידות של 'שישה (או שישים!) בכרס אחת' אצל אימותינו במצרים. ואני שואלת, בעין מקצועית, איך הצליחו המיילדות במצרים ליילד שישיות? יתרה מכך – איך הצליחו לטפל ביילודים ללא פגיות? עבדתי תקופה כרופאת ילדים בפגיה, ולכן הדבר מופלא מבחינתי…

ישנה הופעה טבעית של לידות מרובות עוברים. שכיחות לידות תאומים טבעיות נעה סביב 1:80, אבל שכיחות שלישיות היא סביב 1:6,400 ושכיחות הרביעיות 1:512,000 בהתאם – נדיר מאוד מאוד בטבע. רוב מרובי העוברים היום הם תוצאה של טיפול פריון.
הריונות מרובי עוברים הפכו לשכיחים יותר עקב השימוש בתרופות לגרימת ביוץ, המעודדות התפתחות זקיקים מרובים בשחלות, וכך נוצר לעיתים קרובות היריון רב עוברים. הריונות של שלושה ומעלה נדירים מאוד, ואפשר לומר שהם נוצרים אך ורק מטיפול פריון כושל. גם אם נוצר היריון שכזה, הוא בדרך כלל לא ייגמר בלידה, מכיוון ששכח הנראה יוחלט על דילול עוברים כדי להציל את ההיריון כולו.

הריונות מרובי עוברים מוגדרים כהריונות בסיכון גבוה. יש שכיחות יתר של הפלות טבעיות, של לידות מוקדמות, של רעלת היריון, של לידות קיסריות, ועוד. לכן המגמה בטיפולי פריון היא לנסות ולנתר את התגובה השחלתית הנגרמת על ידי התרופות, על-מנת שלא ייווצר גירוי יתר שיגרום להבשלת זקיקים רבים, ובעקבותיה לעלייה תלולה בסיכוי להיריון רב עוברים.

אם מתברר שנוצר היריון מרובה עוברים מתעוררת שאלת הצורך וההיתר ב'דילול' עוברים, שהוא ביטוי מכובס להפסקת היריון של אחד העוברים, על השלכותיו הרפואיות וההלכתיות. היום הנטייה היא שבהיריון של מעל לשלושה עוברים להציע 'לדלל' חלק מהעוברים, מפני שהסיכון לפגיעה בהתפתחות ההיריון ובבריאות העוברים גדול מאוד. ואילו לגבי שלישייה הדעות עדיין חלוקות. למרות שגם היריון תאומים נחשב היריון בסיכון – מקובל שמדובר בסיכון 'סביר', לכן לא מקובל, לא רפואית ולא הלכתית, להמליץ על דילול של אחד העוברים. מצד שני – בהפריה חוץ רחמית נהוג להחזיר לרחם רק עובר אחד, כי גם תאומים אינם רצויים. אחד אחד לפי התור.

יש מפרשים שמבינים אחרת את הביטוי 'שישה בכרס אחד' – שאין הכוונה ללידת שישיות, אלא שכל אישה בשנות השעבוד במצרים ילדה לפחות שישה ילדים בריאים ופוריים, כך שבטור הנדסי 'רגיל' תוך כמה דורות הגיעו ממאות נפשות למאות אלפים. גם זה בגדר נס, היות שבתקופה ההיא התחלואה והתמותה האימהית בעקבות לידות הייתה גבוהה מאוד, כך שהסיכוי להגיע לילד השישי היה נמוך. גם ההישרדות העוברית הייתה נמוכה, ומוות של ילדים רווח עקב מחלות, מגיפות, רעב – כך שלידת שישה ילדים בריאים ופוריים שהאריכו ימים בתוך משפחותיהם הוא בפירוש נס.

בכל מקרה מדובר על פוריות מיוחדת וניסית שגרמה לריבוי הילודה היהודית במצרים, עד שבדור האחרון של השעבוד ניתן היה לומר שבני ישראל "פרו ורבו ושרצו ועצמו במאוד מאוד ותימלא הארץ אותם". היו תקופות נוספות בהיסטוריה של העם שלנו שבהן באה לידי ביטוי פוריות מיוחדת וחריגה של העם היהודי, כמו למשל במאות ה-16-17, שבהן הפך הקיבוץ היהודי במזרח אירופה מגורם קטן יחסית לקיבוץ היהודי הגדול והצפוף והמשפיע ביותר בעולם היהודי, למשך כל הדורות הבאים, עד השואה.

אשרינו שגם בימינו מול רצון אויבינו לראות אותנו במצב של 'פן ירבה' – אנו זוכים לחוות את נס התחייה היהודית בארץ עם ברכת 'כן ירבה', כשהילודה בארצנו היא מהגבוהים מבין ארצות המערב המפותחות. ועדיין, כדאי אחד אחד.

פורסם בגילוי דעת לפרשת ויגש תשפ"ג