חוכמת האיזון בין הכישורים לבין התפקידים

בני ישראל נקראים בפרשה לתרום את החומרים שמהם ייבנה המשכן, והם נענים לכך בחפץ לב, הגברים והנשים. ואז מגיע השלב הבא – לבנות מכל החומרים האלו את המשכן ואת כליו. וכאן מגיע בצלאל האומן האולטימטיבי שבקיא בכל סוגי היצירה המקצועית והאומנותית, ומנהל ביד רמה את העבודה שמסתיימת אחרי כמה שבועות – היא התחילה אחרי חגי תשרי והכול כבר היה מוכן בחנוכה, אבל הקב״ה ביקש לחכות עם חנוכת המקדש עד ר״ח ניסן.

בדרך כלל לעבודה מהירה מהסוג הזה יש גם מחירים. העובדים עשויים להיפגע פיזית ונפשית מעבודה בלחץ, מה שעלול גם לפגוע באיכות העבודה. אבל בכל מקרה בריאות העובדים חשובה יותר. לטיפול בנושא הזה מיועד ענף שלם ברפואה שנקרא 'רפואה תעסוקתית', והוא מתמקד בהיבטים הרפואיים של תנאי העבודה, כל מקצוע לפי הנתונים והסיכונים שלו. ברור שאין דומה ההתייחסות הרפואית-תעסוקתית לכורים שמחפשים זהב במעמקי האדמה, לבין ההתייחסות לסיכונים של פגיעה בתפקוד האצבעות למי שתפקידן לשזור חוטי זהב עם חוטי צמר הצבועים בתכלת וארגמן ותולעת שני. היום עיקר עיסוק המומחים ברפואה תעסוקתית הוא בייעוץ הנועד להבטיח שמירה על בריאות העובד והבטחת תנאי עבודה בטוחים.

הרפואה התעסוקתית יכולה למנוע עזיבת עובדים ממקומות עבודה עקב בעיות בריאות של גוף ונפש הנובעות מהעבודה. קיימים הבדלים בין סוגי העבודה השונים. לדוגמה, בזמנו בג״צ חייב את מנהלי מרכזי הקניות הגדולים לאפשר לקופאיות לשבת בזמן העבודה, אחרי שהתקבלו תלונות שלצורך ייעול ונראות החליטו בכמה חנויות ענק שהקופאיות יעמדו ליד הקופה, בלי כיסא לידן, במשך כל המשמרת. אולם זו הייתה החלטה מוסרית, לא רפואית. מבחינה רפואית אין בעיה שהקופאיות תעמודנה, כמו שאין בעיה שצבעי יצבע בעמידה יום שלם את הקירות שאותם הוא צובע, זו עבודתו. הצד היחיד שבו הייתה מילה לרופאי התעסוקה בסוגיה של הקופאיות קשור לרווחה הנפשית והרגשית שלהן, מפני שהרעה כה קיצונית בתנאי העבודה, מעבודה בישיבה לעבודה בעמידה במשך שעות רבות ביום, עלולה לפגוע בהן אישית ורגשית, ואז נכנסים לתחום של הרפואה התעסוקתית. קיימים רופאים תעסוקתיים שנכנסים גם לתחום של התאמת האדם לעבודתו. אדם שלא נוח לו פיסית או רגשית במקום העבודה שלו לא ימלא את הציפיות ממנו כראוי, הוא לא יהיה מרוצה והמעסיק לא יהיה מרוצה.

בהיריון נצרך לעיתים לבצע התייעצות עם רופא תעסוקתי לגבי יכולות האישה ההרה להמשיך לעבוד בעבודה הרגילה. דוגמה לכך היא אישה שאיננה מחוסנת לווירוס ה-cmv, היא עלולה להידבק בעיקר מחשיפה עם ילדים קטנים שמעבירים את הווירוס. אם האישה היא גננת או אחות במחלקת ילדים, כאשר המגע הפיזי עם הילדים מצוי, הרופא אולי ימליץ על משרה אחרת בזמן ההיריון.
בכל מקרה – עבודת המשכן נמשכה והסתיימה תוך שבעה שבועות. ניתן להניח שבצלאל ידע גם את חוכמת האיזון בין הכישורים לבין התפקידים, והתוצאה הייתה מופלאה.