admin
אני חולמת משפחה. אני נוגעת נגיעת עומק בכל ענפיה, בעצבים החשופים של ההוויה המשפחתית, ומרגישה כמה זה חשוב בעולם של תחפושות
פורסם בבשבע | ב' באלול תשע"ז 24/08/17
האיש אומר תמיד שבשירות המילואים פוגשים את עם ישראל במיטבו.
האכילה מאותו המסטינג יוצרת כור היתוך של עדות, מגזרים ודעות, כשהמשותף לכולם הוא אהבה למולדת ולעם אשר בציון. באחד מימי המילואים יצא לו לשוחח עם איש צוות שלו, והוא סיפר לתומו על משפחתנו המתרחבת לקראת הילד השישי.
החבר פתח זוג עיניים. "אני מקנא בך", הוא אמר בכנות, "אני כל כך הייתי רוצה עוד ילד, אבל אשתי לא מוכנה. אולי במהלך השבת אדבר על ליבה, אספר על משפחתך ואנסה את מזלי". פניו הנפולות בשובו ביום ראשון סיפרו הכול. הרצון נשאר רק בגדר חלום רחוק.
לכל אחד יש חלום, חזון רחוק כמטחווי קשת. חלום שהוא היה שמח לגעת בו ברפרוף זעיר, למשמש בו לרגע קט ולהרפות. אבל יש גם מי שזוכה להגשים את חלומותיו, ואני בין הזוכות. אני חולמת משפחה. אני נוגעת נגיעת עומק בכל ענפיה, נוגעת בבשר החי, בעצבים החשופים של ההוויה המשפחתית, ומרגישה כמה זה חשוב בעולם של תחפושות.
נדמה לי שהריקוד שבין האני ובין התא המשפחתי נעשה מפותל מתמיד. זה מתחיל בדחייה מרצון של גיל הנישואין אצל הבנים, בדחיית הבאת ילדים לעולם בתחילת הנישואין, בהזנחת חיי הזוגיות האינטימיים והפניית המבט החוצה אל עולם הישגי בלתי נלאה שבו הנראוּת היא במרכז, וזה ממשיך במקומות שבהם הזוג הצעיר מרים ידיים ומחליט לפרק את החבילה.
מנקודת מבטי הכול מסתובב סביב הבית. נשים יולדות בבית החולים, אך מבקשות ביות – שהיילוד הצרחן יהיה איתן בכל שעות היממה כדי להרגיש את הבית בתוך בית החולים. ויש כאלה שרוצות אפילו יותר, אלו שחושקות בלידות בית, כשהאווירה הרומנטית והביתית הופכת לעיקר. הכנסת שלנו אף ניאותה לקדם את ביסוסן של לידות הבית. ועדת הבריאות אישרה הצעת חוק לפיה יינתן מענק לידה גם ללידות בית, בתנאי שמיילדת או רופא יחתמו על תצהיר שהלידה התקיימה על פי הוראות משרד הבריאות.
הבית, אם כן, הוא מרכז חיינו, ולא רק כמקום שבו מתקיימות חוויות רומנטיות חד פעמיות, אלא כמוקד לחיים המתמשכים. הרב חיים נבון בספרו החדש יחסית 'שיעורי בית' הפשיל שרוולים ותקע יתדות חשובים, כשהוא מעביר מסרים צלולים וישירים מתורתו של הרב סולובייצ'יק. כך גם החליט פרופסור יובל סיני, נשיא מכללת אורות ישראל, לתרום מכישרונותיו להקמת מרכז המשפחה, שיכשיר מורות לעתיד בנושא המשפחה ויהווה מרכז לכל אזור השומרון, והוא שיתף אותי בחלום.
אם תשאלו מה לרופאה ולסוציולוגיה דתית, למה אני פולשת לתחום לא לי, התשובה פשוטה. ברבות השנים שבהן נגעתי בעולמות האינטימיים של זוגות ומשפחות, ליקטתי תובנות אין ספור שבאמצעותן אני נותנת כלים לחישולו של הבית הפרטי, מוסיפה לבנים לבניית הבית הלאומי, שייבנה במהרה אמן.
ישנן גם תרופות שפולשות לתחום שהוא לכאורה לא להן. תרופות רבות התחילו את דרכן כשמדענים עלו באקראי על תועלת בריאותית שכלל לא חלמו עליה. החוקרים ביקשו לפתח תרופה שתעכב אנזים בשם קיפוד הקשור למחלת הסרטן, ונקרא כך מאחר שעוּברי זבובי פירות החסרים גן זה דומים לקיפוד. במהלך המחקר נמצא באופן מפתיע כי התרופה שנלחמת בסרטן מעודדת גם התחדשות של תאי שריר הלב. החוקרים גרמו לאוטמי לב בעכברים, ואז טיפלו בהם באמצעות תרופה זו, ונמצא כי יכולת הלב לשאוב דם השתפרה כמעט פי שניים בהשוואה לעכברים שלא טופלו.
בשורה לכובסות
את הבנים שלי (וחלק מחתניי) תוכלו לזהות מרחוק גם בעזרת ציציות התכלת שלהם המתנופפות לכל עבר. האיש שלי סובר שמצוות הציצית כרוכה, תרתי משמע, בפתיל התכלת שנוצר מהחילזון ארגמון קהה הקוצים, ואין בלתה. בהמשך התרחבה הגזירה גם לבנים, על חשבון הברון כמובן, כי זו מצווה יקרה, ואף אני נוטלת חלק בשכר הטרחה של מצווה גברית זו – בשלב הכביסה כמובן, וב"ה יש טרחה.
אבל הנה לאחרונה חוקרים מאוסטרליה המציאו בד המכיל ננו-חלקיקים של כסף ונחושת אשר מבצע ניקוי עצמי בלי צורך בכביסה. פשוט תולים את הבד באור השמש, ואז החלקיקים נעים ומפרקים כתמים שנוצרו על הבד. ברוך השם הישועה קרבה לבוא, במיוחד לגבי ציציות התכלת שדורשות כביסת יד עדינה.
אז את עבודות הבית, וביניהן הכביסה, אני לא ממש מחבבת, אולי למעט קיפול הכביסה שמאפשר לי מרחב של זמן לסדר את המחשבות, ואומנות התפירה שאליה אני מתחברת רק דרך היולדת בחדר הלידה. אבל לידות בבית זה כבר סיפור אחר. כן, גם אני חוויתי זאת, אבל מהצד השני של המתרס.
לפני שנים התארחו אצלנו בשבת גיסי וגיסתי, שלדבריה הייתה בחודש השמיני להריונה. הסעודה הייתה טעימה ונינוחה ופרשנו לטובת שנת שבת מענגת, אך קצרה. בערך בחצות הלילה דפיקות רמות הפרו את הנקת הלילה השלווה שלי. "התחילה לידה", בישר גיסי ופניו אחוזות בהלה.
חטפתי כמה כלי עבודה שהיו לי בבית ורצתי לבית היולדת, שאכן הייתה בעיצומה של לידה. יילדתי אותה בשלום על מיטת השכנים, כך שגם חוויה זו לוותה באדיבותה של מכונת הכביסה שלנו, שעמלה רבות להחזיר את כלי המיטה של השכנים למוטב. בכל מקרה, האחיין שנולד מהאירוע הזה חביב עליי ביותר עד היום.