יום המשפחה

'דוקטור חנה, תוכלי להעביר שיחה בנושא משפחה ברוכה'? אני מתעכבת רגע עם המחשבה, בוחנת אותה כאילו לראשונה. הורגלתי לדבר מגרונו של עולם הרפואה, וכמעט שכחתי שיש לי עוד כובע רחב שוליים, ואני ממעטת לחבוש אותו. אני מגה-וולדנית. בז'רגון הרפואי, לידה מעל חמישה ילדים הופכת את היולדת ל'וולדנית'. אשה היולדת עד עשרה – תיקרא 'וולדנית פלוס', וכל מה שמעבר לכך – יגדיר אותה כ'מגה וולדנית'. יש לי ב"ה כרטיס כניסה לקטגוריה הזאת.

והאמת היא שזהו נס גמור. והנס מתחיל בכך שלא נולדתי בדור Y-Z, שלא לדבר על דור האלפא – שהוא הדור הדיגיטלי הראשון. האנתרופולוגים עדיין לא הרכיבו לו איפיונים כי הכול בהתהוות. דור ה-Z גדוש במודעות עצמית יתרה, כזאת שמשתקת אותו, ואזיקים של ספק כובלים את צעדיו.

אם בצעירותי הייתי עוצרת לרגע ומתבוננת בחיי ,אחוזי הטירוף, הייתי מקבלת פיק ברכיים. עשרים ואחד שנה של הריון מתמשך, כשאני או ב'עגלא או בזמן קריב', עם תורנוית לילה בהן אני מניקה תינוקות של יולדות מאושפזות בגלל הגודש המעיק והמשאבה שנשכחה.  אבל עובדה. הצלחתי. אם הייתי עוסקת 'נון סטופ' ב'מה מתאים לי', 'מה נח לי', 'האם אני משאירה זמן לעצמי, ולתחביבים שלי', הייתי מצמצמת את ברכתו של ריבונו של  עולם, יולדת הרבה פחות ילדים, ומפסידה את כל הטוב הזה, אושר השמור לבעליו לטובה.

לפני זמן מה האזנתי לתוכנית ברדיו מורשת על זוגיות של הורים למשפחות ברוכות ילדים. משפחות של 11, 12, 14, ואף 19 ילדים. על שולחן המרואיינים הונחה תמיהה. וכי יש בכלל זמן לזוגיות בתוך בליל הגרביים, הררי הכביסה, הכיורים המלאים, שיעורי הבית, וההסעות? והתשובות היו חד משמעיות. אין אחד בא על חשבון השני. ואולי להיפך. בדיוק כפי שעם כל לידה, נולד עוד חדר בלב ההורים, שמעולם לא אמרו – 'צר לי המקום', כך נולדים עוד מרחבים בנפש לזוגיות. אחד מהמומחים שעלה לאולפן, הביא מתובנותיו המקצועיות, וקבע כי זוג שמצליח 'להחזיק' ביחד פרויקט חיים כל כך מורכב, בוודאי למד את שפת שיתוף הפעולה ורכש מיומנויות של הקשבה הדדית. ויש לו הרבה יותר עוגנים לאינטימיות.

וכמה הוא צודק.