ייבום וגאולת ביציות

נישואין מאושרים של עשר שנים, נקטעו באחת, כאשר יגיעת הרופאים למצוא פתרון לאי הפריון של ירמי, טרם נשאו פרי.

פורסם מתוך בשבע | י"א באלול תשע"ז 02/09/17

מירי התאלמנה לפני שלוש שנים. נישואין מאושרים של עשר שנים, נקטעו באחת, כאשר יגיעת הרופאים למצוא פתרון לאי הפריון של מירי, טרם נשאו פרי. היא כבר נפגשת מספר חדשים עם יוסי- אלמן , נעים הליכות, עיניו טובות. הם סגרו בליבם להתחתן.

אך יש להמתין…כי לבעלה המנוח, יש רק אח אחד, והוא נושק לגיל שתים עשרה. היא תצטרך להמתין עוד שנה וחצי עד להגיעו לגיל מצוות. איזו מציאות הזויה, לכאורה…אך תורה היא. ונסתרות הן מחשבות ה'. אך מעבר לקושי שבהמתנה, מעבר לבדידות, מירי חוששת לפוריותה הדועכת.

במצות ייבום וחליצה אנו צועדים על חבל דק, כשמצד אחד נמצא איסור מהתורה של 'ערות אשת אחיך', ומצד שני נמצא החסד הכי גדול – בנייה מחדש של ביתו ההרוס של האח המת. התורה סוללת לנו דרך עדינה מאוד על ה'חבל הדק' הזה: אם לא היו ילדים לאח, ואין מי שיקים את שמו בעולם הזה – מתקיים כאן יוצא מן הכלל, דין הערווה מבוטל, ולהיפך – קיימת מצוה על כל האחים, ובעיקר על הגדול שבהם, לשאת את אשת האח הנפטר ולהשאיר לו שם בישראל.

אולם המצווה הזו צריכה להתקיים דווקא ברצונם של כל הנוגעים בדבר, ואם האישה אינה מעוניינת, או איש מהאחים אינו מסכים לשאת את הגיסה – בא טקס החליצה ומנתק את הקשרים האחרונים בינה לבין גיסיה, והיא מותרת לכל אדם (פרט לכהן).

מירי היא מעין עגונה הלכתית. היא איננה יכולה להינשא עד שגיסה יגיע לגיל מצוות. וכך חרב חדה מונחת על צווארן של הביציות המבקשות להבשיל לעוברים. השעון הביולוגי מהלך עליהן אימים.

אבל יש פתרון רפואי הלכתי שממתין להתגלות, כדי להתיר את הסבך הזה, שבכבלי העגינות. לאחרונה, הועלתה הצעת חוק ביזמתם של חבר כנסת סמוטריץ', ומכון פועה, ואף אני זכיתי להיות שותפה להכנת הטיוטה. ההצעה מבקשת לאפשר לנשים העגונות להקפיא ביציות, שתמתנה בסבלנות עד יעבור זעם, מבלי שהאישה תשלם את מחיר העלייה בגיל הביולוגי שלה.

בעצם, מדובר על אותו תהליך רפואי שמוצע לנשים רווקות מגיל שלושים, כדי לשמר את פוריותן. מעבר לרווח הביולוגי, יש גם את הרוגע הנפשי שנוחת, כשהיא יודעת שהיא עשתה השתדלות, הניחה בצד עתודה להקמת דור ישרים.

הייבום הקלאסי בא כדי לגאול את האישה מאלמנותה ומעניותה, ולהקים לה בית. אנו מוצאים בתורה פעמיים 'ייבומים' כאלו, יהודה ובניו עם תמר, ונישואי רות עם בועז. אך מצוות 'יבום' היא הרבה יותר רחבה – בא כביכול ריבונו של עולם והשאיר את כל שאר ה'ייבומים' –נתונים ללב.

לב פתוח להכיל את הנשים שאבדו את היקר מכל, הן חיות בתוכנו, אך הן שונות מכולן. מאחורי הקלעים הן מנהלות חיים של בדידות, חיים בהם אין דמות גברית לקדש על היין או לבנות סוכה, לתקוע בשופר ולסעוד עמה את סעודת הפורים או לנהל את סדר הפסח. אבל אנחנו פה, מחבקות אותן חזק . אחיותיי- אתן הייתן לאלפי רבבה.