ירוקים, הגזמתם

1984 זה עכשיו. כשהגעתי לעמוד 50 הרגשתי כמעופפת בענן הבננה, חיכיתי לזריקת הרוגע של הרפואית ותהיתי איך ניתנה לי הזכות להמשיך בחוזה ההורות יותר מ־40 שנה ללא התערבות הרשויות. הספר 'חופשי זה' של הרב חיים נבון מתאר את העולם המדומה העומד לפתחנו. זהו עולם שנשלט כולו על ידי ענן שמנווט את המצב הבריאותי דרך ה'רפואית' וחוסך מגע אישי עם רופא, ובעצם מייתר את המקצוע שלי, למשל. האח הגדול דואג למזון ולשאר צרכיו הפיזיים של האדם באמצעות הענן, ומייצב שליטה ממסדית של הורות הסכמית המוגבלת בזמן ומותנית בחוזה בין שני הצדדים. זאת הורות מודולרית שמאפשרת לילד להיות משוחרר ממשפחה, וכך מייתרת את הקריירה המרכזית שלי כאמא. המגע עם העולם האמיתי מתרחש בסוליות, בתנאים סטריליים מאוד שנבחרים בפינצטה.

הספר מטלטל ומעורר למחשבה על המדרון החלקלק שכולנו גולשים בו מבלי משים. הוא הזכיר לי את הספר 1984 שקראתי בילדותי. ברומן ההוא מצייר לנו המחבר, ג'ורג' אורוול, ציור דמיוני על דמותו החברתית של העולם העתידי, עולם שאין בו מקום לאישיות ולפרט. הספר מפחיד מאוד, ואנחנו מתקדמים לשם בצעדי ענק.

ילדים זה מפגע סביבתי? היום יש מגמה עולמית של אל־הורות. פרט למוטיב של האני במרכז והמגמה של פירוק התא המשפחתי וביטול כל שייכות למסגרות, ההימנעות מילודה מונעת את היווצרות החותם האקולוגי המזיק של מי שייוולדו.

לאחרונה פגשנו תו ירוק חדש לצמצום הילודה במאמר מזוויע של נעמה שורק בעיתון הארץ, שבו הובאו נתונים על הנזק הסביבתי שנגרם מהילודה הברוכה. היא מציעה להעניש את הילדים שנולדים במשפחות צפופות להורים חסרי אחריות שהחליטו להתעלם מהנזקים הסביבתיים של המזהמים האנושיים הקטנים שלהם, שפוגעים באיכות הסביבה ובאיכות החיים של הנאורים אשר מצמצמים עד כמה שאפשר את תולדותיהם. אותם נאורים המבקשים להימנע מלהטביע את חותמם על הסביבה מאמינים שחובה להמעיט בהבאת ילדים לעולם. במשוואה הנאורה הזאת, כדי לא להפר את האיזון הבריא הקיים היום על פני כדור הארץ יכול כל זוג להביא מקסימום שני ילדים לעולם תמורת שני ההורים שילכו לעולמם בשלב כלשהו. אותם מתקדמים חשים שאין מספיק מקום ביקום, אז בואו נשמר את הטבע ונוותר על החיים עצמם.

תיכנסו לפרופורציה. יש לי דווקא פתרון אחר. במקום להיות מוטרדים מהתוצאות של טיפולי הפריון, במקום להתיר לחלוטין את הרסן של הוועדות להפסקת היריון, במקום להעניש ילד על כך שנולדו לו עוד אחים, במקום להקים תוכניות לימוד שיביאו לכל נער ונערה את הבשורה הנאורה על הסכנה שבהקמת משפחות גדולות, אפשר להגדיל את המרחב האקולוגי למען אלה שחרדים לשלומנו. יש המון מקום מחוץ לכדור הארץ. אני מניחה שגם אין שם קורונה ולא צריך להיכנס לבידוד אם מחליטים לחזור ארצה לביקור קצר. חבורת החוצנים היא ידידותית ולא צפופה יתר על המידה.

אקסוביולוגיה היא התחום המדעי שעוסק באפשרות קיומם של יצורים חיים מחוץ לכדור הארץ. בארצות הברית נעשה מאמץ מדעי גדול כדי לנסות ולחשוף את קיומם האפשרי של חיים מחוץ לכדור הארץ במסגרת פרויקט סת"י (SETI – חיפוש אינטליגנציה מחוץ לכדור הארץ). חוצנים הוא כינוי ליצורים חיים שמקורם אינו בכדור הארץ, ומקובל לייחד כינוי זה ליצורים שמיוחסות להם תכונות אנושיות מסוימות ובעיקר תבונה. האמת היא שקיומם של חוצנים מעולם לא הוכח, אך רבים מאוד מבני האדם על פני כדור הארץ משוכנעים שיצורים כאלה קיימים, היו פעילים בעבר הרחוק והקרוב והם פעילים לעיתים גם בהווה. אין ספק שהחיים מחוץ לכדור הארץ יועילו מאוד לנאורים שלנו לקבל פרופורציה, ואולי סוף סוף הם יסתכלו קצת אחרת על החיים כאן על הכדור הזה, ובעיקר בארץ הזאת.

מי באמת חוסך בזיהום הסביבה? כעת הגיע תורם של כלי הפלסטיק. אין ויכוח על כך שכלי פלסטיק חד־פעמיים גורמים לנזק סביבתי וליצירת פסולת שמביאה לזיהום הים, השטחים הפתוחים והמרחב הציבורי. ייצור הפלסטיק החד־פעמי מבוסס על דלקים מזהמים ויש לו השפעה שלילית גם על משבר האקלים, ולכן יש מגמה ליישם את העיקרון "המזהם משלם".

וכך מתגבשת תוכנית לאומית להטלת מס קנייה על יבוא וייצור מקומי של כלי פלסטיק חד־פעמיים, בדומה למס המוטל על סיגריות ומשקאות אלכוהוליים. מחקר של המשרד להגנת הסביבה מצא כי הכפלת המחיר לצרכן צפויה להפחית את השימוש במוצרים אלה בכ­־40 אחוזים. הצריכה הביתית השנתית של מוצרים חד־פעמיים מפלסטיק עומדת על כ­־7.5 קילוגרמים לנפש, וההוצאה השנתית של משקי הבית עומדת על כ־1.3 מיליארד שקלים.

נושא הכלים החד־פעמיים הוא פשוט נושא שקל לעקוב אחריו, כי יש נתוני ייצור ונתוני קנייה, וכך אפשר להראות תרשימים וגרפים. הוא על השולחן – תרתי משמע – וקל לראות ולתווך אותו כדי שיתקבל על דעת רוב העולם. הבעיה היא שהמציאות הישראלית שונה מהמציאות במקומות אחרים בעולם, כשיש משפחות ברוכות של עשר נפשות ומעלה ושטיפת הכלים הופכת למשימה מורכבת. החד־פעמי גם מאפשר לילדים לעזור בהגשה, דבר שעזר לי מאוד בשנים שבהן הגעתי לשולחן השבת גמורה לחלוטין אחרי תורנות לילה וכדומה.

המושא העיקרי של החוק הזה, לדעתי, הוא הציבור החרדי. ואולם, דווקא לגביו אפשר לטעון שיש איזון בין הזיהום הכרוך בשימוש בחד־פעמי מחד ובין השמירה על הסביבה מאידך. המשפחות החרדיות נוסעות בעיקר בתחבורה הציבורית ולא טסות שלוש פעמים בשנה לחו"ל. לדעתי היה עדיף לנסות לצמצם את הנסיעה בכלי רכב פרטיים ולעודד נסיעות משותפות כדי לצמצם את השימוש בדלק, וגם כדי להפחית את העומס בכבישים. וכך גם עם הטיסות, שהשפעתן גדולה פי כמה וכמה בפליטת חומרים מזיקים לסביבה מהשימוש בכלים חד־פעמיים.

בכלל, אני תוהה כיצד הקורונה לא הביאה לירידה משמעותית יותר בנסיעות לחו"ל. נשגב מבינתי. בכל מקרה, אין ספק שכל הקריאות לשימור הטבע מגיעות גם ממקום חיובי שמבקש לתקן את העולם ולשמור על ארץ הקודש נקייה. ובכל זאת, צריך גם קצת פרופורציה.

פורסם באנתחתא -ערוץ 7