admin
אני ודוקטור דובוביץ'. במשך שנים רבות ימי שישי שלי כללו אטרף של ריצה למרפאה בבני ברק ואחר כך התארגנות לשבת. בחלק ניכר מהשנים הקשות הללו נסענו ליישוב נצרים לשבת, לעיתים עם האוכל והציוד ועם כבודה רבה. היום ימי שישי פנויים יותר, והחלטתי לנסות ולמלא אותם בזמן איכות של סבתא. אז שמתי פעמיי למוזיאון המדע עם שישה מנכדיי הירושלמים, כמו סבתא מן השורה, וביליתי כשעתיים במקום המרתק הזה. האמת היא שמוזיאונים בדרך כלל פחות מתאימים לרמת הקשב שלי, אבל כשמדובר במדע זה משהו אחר.
תקצר היריעה מלספר על כל התחנות המרהיבות שחיכו לנו במוזיאון, אבל אחת מהן הייתה הפייבוריטית שלי ובעיקר של הילדים. הייתה זאת מרפאת הדובים, התחנה היחידה שבה היה תור מסודר ושורות שורות של ילדים המתינו בסבלנות בכניסה. במרפאה שכבו דובים חולים בתחנות שונות, וכך כל ילד הפך לדוקטור דובוביץ' – טעימה של עולם הרפואה בזעיר אנפין למשך רבע שעה.
הילדים קיבלו חלוקים לבנים ותיק רפואי שעליהם למלא בו את הסימנים של המטופל, ועברו בין תחנה לתחנה – פה מאזינים בסטטוסקופ ומתברר שלדובי הצעיר יש דופק מהיר, מבצעים מדידת חום גם ידנית וגם במדחום – אופס, 40 מעלות! בדיקת אישונים, בדיקת אוזניים באוטוסקופ – הנה אוזן אחת אדומה, מדידת גובה, משקל והיקף ראש בטיפת חלב, ובדיקת רפלקסים בפטיש רפלקסים. לאחר סיום התחנות הם חתמו על הגיליון בחותמת רפואית, פשטו את חלוקיהם, נפרדו מהדובים החולים וחזרו להיות כאחד האדם.
טכנולוגיה עם לב. ואני חשבתי לעצמי: למה זה היה כל כך מרתק? ייתכן שהמגע האנושי, המעורבות וההשתתפות הפעילה הם מה שמשך את הילדים. התערוכה כולה מהממת, אבל היא מנוכרת מכל מגע אנושי, כדרכה של הטכנולוגיה. אבל אנחנו מתקרבים בצעדי ענק לטכנולוגיה עם לב. יש משהו שהוא מותר האדם מן הבהמה, ואין הכוונה כאן לנשמה ולרוחניות שבאדם. מדובר על אינטליגנציה, על כושר חשיבה והסקת מסקנות מורכבות, שאין גם לבעלי החיים הפיקחים ביותר ולא למכונות המשוכללות ביותר. כך לפחות היה מקובל עד השנים האחרונות.
בינה מלאכותית הוא השם הפופולרי למערכות תוכנה וחומרה שמדמות את כוח המחשבה האנושי, או במילים אחרות – מכונות שמתנהגות בדרך שהייתה נחשבת אינטליגנטית לו אדם היה מתנהג כמותן. כבר בשנות החמישים, לפני שבעים שנה, קבע הפרופסור האנגלי אלן טיורינג, מאבות מדעי המחשב, שמכונה תיחשב בעלת תבונה אם אדם שמנהל איתה שיחה לא יוכל להחליט בוודאות אם נמצא מולו אדם או שזו מכונה, מה שנקרא עד היום מבחן טיורינג.
רגילים להבדיל בין בינה מלאכותית דמוית אנוש, שבה המחשב מסיק מסקנות באופן דומה למוח האנושי, ובין בינה מלאכותית עצמאית שאינה כפופה לדרכי המחשבה של האדם. כמו כן מבדילים גם בין בינה מלאכותית חזקה שמצפים ממנה שתפתור בעיות מסוגים שונים, ובין בינה מלאכותית חלשה, שבה לתוכנה יש כישורים רק בתחום מסוים. מכיוון שהניסיונות ליצור בינה מלאכותית חזקה לא התקדמו הרבה במשך השנים, בעשרות השנים האחרונות עיקר העיסוק של המדענים מתמקד בניסיונות לפתח בתחומים שונים בינה מלאכותית חלשה, שתתמחה ותתמקצע בתחום מוגדר אחד.
הכיוונים המתפתחים ביותר הם אלו שעוסקים בבינה לשונית, ניסיונות בחלקם מוצלחים לפענח את דרך ההתבטאות האנושית, תחום הרובוטיקה שמנסה ליצור כלים שידעו לבד מה עליהם לעשות בתוך תחום מסוים, וכן תחום הארגון הציבורי. לעיתים החוקרים מנסים לחקות לא רק התנהגות של בני אדם אלא גם את התנהגותם של בעלי החיים, שדרך חשיבתם אמורה להיות פשוטה יותר מזו של בני האדם. ואכן, מדענים גילו לאחרונה שבני אדם מסוגלים לזהות את רגשותיהם של בעלי חיים כמו חזירים, סוסים ועיזים על סמך הקולות שהם מפיקים, כמעט כמו ד"ר דוליטל, הרופא מהסיפור שהיה נערץ בעיניי כילדה, ואולי הוא אפילו אשם בכך שבחרתי להיות רופאה.
האם תימצא מערכת שתחליף את הרב? אז בקרוב נראה מערכת שיכולה לכתוב טקסט – מאמר אקדמי, דבר תורה, תסריט לסרט או סיפור עלילתי – בתוך כמה שניות על סמך מאגר נתונים מובנה. המערכת גם תוכל לשלוף דברי תורה על הפרשה, ותוך כדי גירוד בזקנה הארוך תתייחס לשאלה הפופולרית איך דבר התורה הזה פוגש אותנו בחיינו.
האם זה יחליף גם את פסיקת ההלכה על ידי הרב? לדעתי ממש לא. רב שמלמד תורה אינו רק סַפק תוכן. הוא נופח נשמה במילים שהוא מוציא מפיו ובכך גורם להתרוממות נפש השומעים שלפניו. הוא מרגיש מה הקהל שלפניו צריך לשמוע, מה חסר לו ומה הוא עוד לא יודע שחסר לו. אדרבה, החידוש הטכנולוגי הזה רק מדגיש את הצורך ברב ואת המשמעות שלו. רב איננו כספומט של פסק הלכה או ווארטים לסעודת מצווה. רב יודע לזהות חוויה נפשית-משפחתית-רוחנית, כמו של משפחה שעתה נולד להם בנם הבכור אחרי שנים של ציפייה, ולנסח את דבריו בהתאם לנפשות הפועלות ולאירוע שמתרחש. את זה בינה מלאכותית כנראה לא תדע לעשות.
גם את הרופאה לא תוכל הבינה המלאכותית להחליף. הבינה המלאכותית היא לא גולם שיקום עלינו. היא לא תוכל להחליף את המגע האנושי, את המבט בעיניים, את החיוך, את שפת הגוף ואת שיקול הדעת. לפעמים אני נמצאת במרפאה מול אישה עם בעיה מורכבת שלא ברור שיש לה פתרון מיידי, ואולי יידרש בירור מעמיק יותר, ואני נשאלת: דוקטור, תגידי, מה יש לי? ואני צריכה להחליט במה לשתף את האישה – כמה חרדה צריך להעמיס על כתפיה, וכמה לספוג בלי לשתף בינתיים ולעקוב ולהמתין להמשך הבירור. כך אוכל לבשר את הבשורה כשהיא מוכנה יותר להבין ולהשלים עם המשמעות שלה. עליי להחליט מה מתאים לומר כעת ומה להשאיר לאחר כך. זו לא תוכנית כבקשתך. זהו עניין של ניסיון ושיקול דעת ומבט אנושי על המכלול. אפילו דוקטור דובוביץ' נזקק לבדיקה פיזית, ולא בכדי מחכים לו הילדים בשקיקה בתור. אין כמו מגע אנושי, גם אצל הדובים.