מעט צרי – חוש הריח

מידי מוצאי שבת, הנשמה היתרה נפרדת מאתנו, משילה את גלימתה, והלב דואב. ריבונו של עולם חס על לבנו החלש, והעניק לנו את הבשמים של ההבדלה, כדי להסיח את צערנו ולו לזמן קצר. חוש הריח הוא החוש הרוחני ביותר שיש. אנחנו פוגשים אצל יצחק אבינו, שלפי חלק מהמפרשים היה עיוור, את הרגישות המיוחדת לריח של יעקב, שניגש עם בגדי החמודות של עשו והעורות עם שיער גדיי העיזים לקבל את הברכה. והנה הקול קול יעקב, והנה ריח בני כריח גן עדן.

יעקב שולח ל’איש אדוני הארץ’ שבארץ מצרים, כדי לרכך את לבו, מנחה ובה ‘מזמרת הארץ’, וכלול בה גם מעט מאותו חומר שהועבר מצרימה עם ‘אורחת הישמעאלים הבאה מגלעד’ עמה הובא יוסף מצרימה – הצרי. לא ברור היום לאיזה צמח או לאיזה שרף הכוונה, אבל ידוע שהיו לצרי תפקידים רפואיים רבים בימי קדם, ובעיקר שהוא היה בעל ניחוח נעים. אצל יוסף אנחנו רואים שריבונו של עולם מדייק את השגחתו עליו ומגלגל שירד למצרים עטוף בריח טוב של צרי ובשמים אחרים. לפחות זה. חיוך מריבונו של עולם בשעת צרה, רמז לעתיד הטוב שעוד יגיע.

תחושת הריח מועברת ע”י חלקיקים שנודפים מהחומר בעל הריח, ונקלטים בעזרת קולטנים מיוחדים שבריריות שבתוך האף; הגירוי הכימי הופך לאנרגיה חשמלית שעוברת דרך עצבים מיוחדים למוח, ושם מתקבלת תחושת הריח. האדם מסוגל להבחין במספר רב מאוד של ריחות שונים. הפרשנות המודעת לריח מסוים, כמו היותו נעים או בלתי נעים וכו’, תלויה הן בגורמים אובייקטיביים והן בגורמים סובייקטיביים. וכך מגיעים לאימרה הידועה, הנדושה והנכונה: ‘על טעם וריח אין להתווכח’…
לעיתים יש פגיעה בכושר להריח, בעקבות פגיעה ברירית ההרחה, עצבית או מוחית. כמה זה רלוונטי לזמננו. אחד מהתסמינים המבשרים את פלישתו של וירוס הקורונה הנלוז למרחב גופנו, הוא איבוד זמני או קבוע של חוש הריח. קיימות תסמונות רבות בהן נכללת פגיעה בחוש הריח, חלקן קשורות לאי-פריון על רקע הורמונלי, כמו תסמונת קלמן.

מחקר חדש של אוניברסיטת שיקגו, בוצע על 3000 נחקרים, מצא קשר הדוק בין חוש הריח לבין תפקוד ובריאות המוח. אובדן חוש הריח הוא אינדיקטור חזק לנזק משמעותי, ובדיקת ריח פשוטה יכולה לספק דרך מהירה לזיהוי אנשים שכבר נמצאים בסיכון גבוה. החוקרים מצאו כי משתתפים שלא היו מסוגלים לזהות לפחות 4 ריחות מתוך 5 בתחילת המחקר היו בסיכון גבוה יותר פי שניים להיות בין אלו שפיתחו דמנציה בשנות המעקב, וככל שמספר זיהוי הריחות היה נמוך יותר, כך הסיכויים היו גדולים יותר לחלות בדמנציה. קל יותר לכמת בעיות בחוש הריח מאשר בעיות קוגניטיביות, וזה יכול להקל בהערכת ירידה מוקדמת בתפקוד המוח.

חוש הריח נראה לכאורה שניוני בחשיבותו יחסית לאחיו: הראייה, השמיעה, המישוש, הטעם, וחוש שיווי המשקל. אצל בעלי החיים, חוש הריח הוא קיומי וחיוני, כך הם צדים אחר מזון ובורחים מסכנות. אצל האדם, חוש זה נראה כחוש זניח, שניתן להסתדר בלעדיו. ואמנם, יש בזה אמת מסוימת, כי אפשרי לחיות עד מאה ועשרים גם בלי חוש ריח. אבל נוסף לכך שחסרונו של החוש הזה מונע את אחת מהנאות החיים הנאצלות, ומשבש את טבעיות החיים –החוש הזה נושא תפקידים בחיי היום יום. הוא יכול למנוע סכנה אם נחוש בריח שנובע מגורם מסוכן, כמו ריח של אש באזור ודליפת גז או דלק. ויש לו גם תפקידים נעימים: ריח פריחה, ריח של מאכל טעים מתבשל, ריח של חלה טרייה הנשלפת מהתנור, וריחו המטריף של תינוק רך בשנים – ריח גן עדן.