נחמה ליבוביץ ופריון

היה היו ימים. הייתי תלמידת תיכון בתיכון צייטלין-צ עירוני ג' בתל אביב ו'התפלחתי ממסיבת ראש חודש  ביחד עם עוד כמה חברות 'מתחזקות 'כדי לנסוע לשיעור של 'נחמה'. ונשביתי בקסמה.

בני דורנו עוד זכו להכיר את תופעת הטבע המופלאה הזו ששמה היה בקיצור 'נחמה'. רבבות השיעורים שהיא העבירה במשך למעלה מיובל שנים בכל רחבי הארץ ולכל סוגי הלומדים והתלמידים, המפעל העצום של 'גיליונות פרשת השבוע' שהיא נשאה לבדה על שכמה שהכניס אלפי יהודים לעולם של לימוד מעמיק של התורה ומפרשיה, והדמות החינוכית המיוחדת והמקרינה שעמדה מאחורי כל המפעלים האלו, היו לשם דבר. הספר הזה מתאר בצבעים טבעיים את החיים המרתקים של נחמה מילדותה בגרמניה ועד סוף ימיה בירושלים הנבנית, את האירועים החינוכיים הבולטים שחוותה, את הסיפורים שנהגה לספר ואת חייה הנזיריים שהוקדשו לחלוטין לתורה ולציבור הרחב. האיורים הפשוטים והנאים של יאיר ביטון, שכמובן אינם מפספסים את כובע הברט הנצחי שהיה מונח תמיד על ראשה של נחמה, מוסיפים חן רב ואווירה של אמינות לספר החשוב הזה, מזכרת ראויה לאשה מיוחדת במינה שחייתה ממש בדורנו ולא זכתה להשאיר אחריה זרע.

והנה סיפור מרגש על נחמה ששלחה יעל דאר ופורסם ברשת-

"גדלתי בבית ובו שמונה ילדים. במרכז הבית היה שולחן גדול שעליו גם אכלנו, גם הכנו שיעורי בית, גם שמנו דברי דואר ומה לא. על השולחן הזה ישבה אימא פעם בשבוע עם חברה כדי ללמוד יחד את הפירוש של נחמה ליבוביץ' על פרשת השבוע, לענות על השאלות שנחמה הייתה שואלת, ולשלוח לה בחזרה בדואר את התשובות. כך נהגו אלפי תלמידיה, שחיכו תמיד לקבל ממנה בחזרה את הדפים, אחרי בדיקה, עם הערות בעט האדום המפורסם שלה.

אנחנו הילדים תמיד היינו מסביב, ופעם אחת אחד הילדים קשקש על דף התשובות, שכבר היה מוכן לשליחה. באותם ימים אי אפשר היה להקליד ולהדפיס, ולאמא לא היה זמן להעתיק הכל מחדש. לכן אמי כתבה בתחתית הדף הערה בסוגריים: 'אני מצטערת, אחד הילדים קשקש על הדף', ושלחה כך את הדף לנחמה. לנחמה, כידוע, לא היו ילדים משלה. כעבור כמה ימים קיבלנו בחזרה את התשובות של אמא. נחמה העירה כמה הערות, וליד הקשקוש של אחי היא כתבה: 'אשריך! שיש לך מי שיקשקש'.

שנים רבות עברו, ואנחנו במשפחה שומרים את הדף הזה מכל משמר. בימים אלה הוא יכול להיות תזכורת לכל הורה שמרגיש קצת עצבים ובלגן: אשרינו, שיש לנו מי שיקשקש…".

הספר הזה שחיברו משפחת ונגרובר- בסדרת גיבורי האומה המופלאה, מאיר את פניה של נחמה החובשת את כובע הברט של ה'אשה' [כדברי רבי יצחק עראמה , בעל העקידה, בספרו 'עקידת יצחק'.] – נחמה שלא זכתה לחבוש את כובעה של נחמה ה'חווה'.  ואני יושבת, ושתילי זיתים סביבי, מקריאה לנכדות את סיפורה  המרגש ומעורר ההשראה של אשה גדולה שנטעה כל כך הרבה זרעים בעץ חיים למחזיקים בה.