פגות

הוא מגיע לפתח היחידה ונכנס בשקט. אחות מבוגרת עם מדים ירוקים ומסכה על פניה גוערת בו על כך שהוא שכח ללבוש חלוק סטרילי לפני כניסתו; היא מובילה אותו לחדרון בפתח המחלקה ומצביעה על החלוקים הצהובים התלויים על הקיר, ומסמנת לו להתעטף באחד מהם. היא שולפת מסכה חד-פעמית ומגישה לו.

כמה קשה לו בכל פעם שהוא נכנס לאולם הענק והמבהיל הזה. קולות בכי מכל עבר, אורות חזקים מאירים את החדר, צפצופי המוניטורים לא מרפים. הוא ניגש בהססנות למיטת בנו הבכור. הנה הוא, בעריסה שם בפינה, שוכב בתוך סבך של צינורות, כשמסכת חמצן מכסה את פניו ושתי זרועותיו הדקות מחוברות לאינפוזיה. זה עתה סיים רופא הפגיה (הנֵאונָטולוג) לבצע בדיקת אָסְטרופ (נטילת דם עורקי) מתוך ידו של התינוק היקר שלו בלי לשעות ליללותיו הרמות, ועבר לטפל בפג השכן, שבוכה אף הוא ללא הפסקה.

הבן שוכב לבדו, ללא מגע מלטף ומחבק. הוא עדיין לא בשל ליניקה, מקבל מזון דרך זונדה (צינור המחובר ישירות לקיבה), והוא בוכה ובוכה, ואין מענה; הצוות כל כך עמוס, ממש נופל מרגליו. הוא מסתכל על בנו, וכמעט בוכה עמו. סיפרו לו פעם על שיטת 'הקנגורו', שבה הפג שוהה בשבועות הראשונים צמוד לגופה של אמו, אך הדרך עוד ארוכה עד שתיושם השיטה הזו במקומותינו… כמה היה רוצה ליטול את הילד ולהביאו הביתה, לחדר החמים והשקט שמחכה לו, עם אורות עמומים וריח לבנדר באוויר. בעיני רוחו הוא יושב ליד עריסתו המקושטת של נסיך החלומות, שר לו שירי ערש, מרים אותו, מחזיק אותו בזרועותיו, מחבק אותו שוב ושוב… אך זהו עדיין חלום רחוק, רחוק. הבן עדיין נלחם לבדו מלחמת קיום אכזרית ומתישה. רק אחרי שינצח במלחמה הזו, בעזרת ה', יתחילו החלומות להתגשם. הסבים והדודים מבקשים לראות לפחות תמונות של התינוק, אך הוא עדיין מסרב להיענות לבקשתם; הוא כל כך קטן, הוא נראה כל כך מסכן, וכל הצינורות האלו רק יבהילו את כולם…

לאשתו היה קשה מאוד לחזור הביתה כמה ימים אחרי הלידה בלי התינוק. היא בוכה ימים כלילות בין שאיבת חלב אחת לשניה, וכבר לא מסוגלת להתמודד עם המתח שמלווה כל ביקור; לכן בביקורים היומיים בפגיה, בבוקר ובערב, הוא בדרך כלל לבד. בשלב מסויים עובדת הרווחה של בית החולים קוראת לו לחדרה, ומבקשת לברר למה אשתו לא מבקרת בפגיה. הוא מנסה להסביר עד כמה קשים לה המראות, ואז הוא לפתע נשבר ופורץ בבכי. אשתו מפצירה בו ללא לאות לתת כבר שם לילד, למרות שלא נראה באופק טקס ברית המילה, כדי שתוכל היא, ואמה, וחברותיה בקבוצת התהילים, להתפלל עליו… הרבה פוסקים התירו זאת, ואף המליצו על כך, אבל הוא מהסס… מי יודע מה ילד יום? איך יוכל לקרוא על שם סבו זצ"ל, כפי שתיכנן, לתינוק שאולי יפגש עמו בגן עדן הרבה יותר מהר ממה שמישהו חשב?…

'פגות' מוגדרת כמצב של ולד שנולד לפני 37 שבועות הריון. בארץ כעשרה אחוז [!] מהיילודים נולדים פגים, דהיינו שכחמש עשרה אלף מתוך כ-150,000 תינוקות שנולדים בשנה יצאו לאוויר העולם הרבה לפני המועד. גורמי הסיכון ללידה מוקדמת הם רבים, ועדיין לא כולם ידועים: בחלק ניכר מהמקרים, אנחנו, הרופאים העוסקים בפיריון, 'אשמים', כשבהתלהבות יתר, כדי להגביר את הסיכויים שהזוג המטופל יזכה להריון, אנו מתפתים לתת לאשה טיפול הורמונלי 'חזק' מדי, שעלול לגרום להריונות מרובי עוברים שאצלם מצויה מאוד לידה מוקדמת (כרבע מלידות של שלישיות הם פגים!). אך ישנם עוד הרבה סיבות שאינן תלויות בנו: זיהומים תוך רחמיים; מחלה אימהית קשה; רחם מַלפורמטיבי (קרי: עם מבנה לא תקין, כמו למשל רחם דו-קרני); אי-ספיקת צוואר הרחם על רקע הפסקות הריון בעבר; גיל אֵם נמוך, מתחת מגיל שמונה עשרה; עישון ושימוש באלכוהול; מחסור בנוזלים; ועוד.

אחד הגורמים העיקריים לתחלואה ותמותה של פגים הוא קושי נשימתי, מפני שהריאות של העובר מגיעות לסיום התפתחותן רק לקראת סוף ההריון, 'סוף' שנקטע אצל הפג בעקבות הלידה המוקדמת. כאשר קיים חשש להתפתחות של לידה מוקדמת מקובל לעשות כל מאמץ כדי לנסות ולעכב את הלידה לפחות לארבעים ושמונה שעות, על מנת לאפשר מתן תרופות שיסייעו להבשלת ריאות העובר, כדי להעלות את סיכויי ההישרדות של הפג העתיד להיוולד. עם התפתחות הרפואה המודרנית גיל החיוּת (ההישרדות) של הפגים הולך ויורד, והיום פגים רבים שורדים אפילו כשהם נולדו בשבוע ה-25 להריון (אמצע החודש השישי) או במשקל של 500 גרם. מציאות זו מעמידה דילמות לא מעטות לפני הצוות הרפואי, היות ויחד עם אחוזי הישרדות גבוהים עולים הסיכונים לתחלואה קשה הקשורה לפגות, שכוללת הפרעות בראיה, בשמיעה, בנשימה, בהתפתחות הקוגנטיבית והמוטורית ועוד. לעיתים קרובות אי אפשר לצפות מראש מה תהיה רמת הפגיעה של היילוד עד שהוא מגיע לגיל הילדות, ורק אז מתבררים לעיתים הנזקים שנגרמו לו עקב הלידה המוקדמת. לעיתים קרובות הצוות הרפואי מתלבט בין נקיטת אמצעים 'הירואיים' להצלת העובר, על כל ההשלכות הנגזרות מכך – לבין נקיטת גישה פאסיבית של 'שב ואל תעשה', תוך לקיחת סיכון שלא ישרוד. מקובל לפסוק שאין צורך להתערב התערבות חריגה בלידה, תוך סיכון מסויים של האם, כדי לנסות להציל עובר שספק גדול אם יחיה חיים סבירים, אך כל מקרה לגופו.

חשוב להיערך לקראת לידת פג ולהתכונן לכך נפשית וארגונית, כמו הורדת כמות העבודה מחוץ לבית וגם בבית, התייעצות עם הורים שכבר חוו פגות, עם עובדות רווחה, ועם האחיות והרופאים המסורים של הפגייה; חשוב להתכונן למצב בו נדרשת תמיכה ועזרה מצד קרובים, שכנים, חברים. כל אלו עשויים להעצים את ההורים בכוחות חיוניים לתמיכה בפג בחודשיו הראשונים.

ברוך ה', ברוב המקרים מגיעים בסופו-של-יום לסוף הטוב. אין לתאר את הנחת של ההורים כשהם רואים מול עיניהם את ההתפתחות היומיומית של הפג הקטן וה'שביר', כשהוא גדל שלב אחרי שלב עד שהוא הופך להיות ככל תינוק אחר. בשלב מסויים הוא משוחרר לביתו, אפשר לנשום לרווחה, אך הוא עדיין צריך השגחה וביקורת רפואית צמודה. והנה מגיע היום הגדול, לו חיכו וציפו ארבעה חודשים… המועדון של הישוב מלא מקיר לקיר, הסבא מתכבד בסנדקאות, המוהל עושה את מלאכתו, ורב הישוב שמברך את הברכות מסלסל בקולו במיוחד במילים 'זה הקטן גדול יהיה' – ולב ההורים מחסיר פעימה…