פרשת תצוה: שמן זית – טוב לבריאות

עץ הזית הוא מיוחד במינו. הוא שורד במשך מאות שנים בזכות שורשיו העמוקים וגזעו העבה. עץ הזית הוא ירוק-עד, ענפיו מתפצלים ונותנים לו את צורתו המיוחדת . המוצר העיקרי של הזית הוא השמן שלו.

בכל הדורות בכל הארצות שסביב הים התיכון הוא היה השמן העיקרי שהשתמשו בו לבישול ולטיגון, והוא נחשב למזין ובריא. בשמן זית השתמשו גם למאור ולסיכת הגוף.

את השמן משיגים על ידי כבישה של הזיתים אחרי מעיכתם, וכידוע בכל יישוב קדום בארץ ישראל מהתקופה הפרה-היסטורית ועד הדורות האחרונים נמצאו בתי בד שהיו מיועדים לכבישת הזיתים ולהפקת השמן האיכותי והיקר. מדובר על כבישה קרה, ללא חימום. לאחר סיום הפקת השמן נותרה הגפת, השאריות של בשר פרי הזית כשהן מרוסקות ומכילות עוד הרבה שמן, ואת השמן הזה ניתן היה להפיק בעזרת חימום, אך איכותו נמוכה. היום בעזרת הטכנולוגיות החדשות ניתן להפיק הרבה יותר שמן מכל זית מאשר בעבר.

הזית הוא מהפירות שבהן השתבחה ארץ ישראל, והתועלת העיקרית של הזית היא לא הפרי עצמו אלא 'זית שמן', השמן שמופק ממנו. שימוש שהיה פעם נפוץ בשמן הזית היה הסיכה, שבצורתה העתיקה כמעט שאינה קיימת היום. האנשים והנשים הגנו על עור גופם מפגעי מזג האוויר והגיל ע"י מריחה קבועה ויומיומית של שמן על הגוף והראש והשער, וזה שימש במידה מסוימת גם כתחליף לשמירה על הניקיון , במקום סבון.

הסיכה הייתה כל כך חשובה שהימנעות ממנה נחשבת עינוי. במגילה אנחו פוגשים את טקסי הסיכה של הנשים בשמנים שונים לאורך חדשים ארוכים. השמן היה החומר העיקרי שאותו מרחו על הראש בטקסים מסוימים, כמו המלכת מלך או כהן גדול. המשיח נקרא כך כי גם הוא יימשח בשמן קדוש לקראת המלכתו כמלך ישראל, וזהו המלך המשיח. גם את כלי הקודש קדשו בעזרת משיחת שמן.