רופאה לא בורחת מבשורה

האחיות מתחלפות, אני נשארת. בבוקר לח בשנת תרל"ח לא נשמע בשמיים של היכן שתהיה לימים פתח תקווה ציוץ של ציפורים, ולכן הדוקטור עלה על סוסו כי חס על בריאותו והסוף ידוע. היום יש ציפורים, ויש גם רופאות שנוסעות על סוסים ומערכת הבריאות ענפה. אבל הרופאים של היום הם לא הרופאים של פעם.

ולמרות זאת, אני גאה להשתייך לציבור הרופאים המושמץ לאחרונה בגלל דרישותיו המוגזמות לכאורה. זהו אותו ציבור שלקול קריאה של "צופן צופן" יעזוב את הכול ביום ובלילה וירוץ למקום שבו הוא נדרש בבית החולים. איפה יש עוד אנשים שיעבדו עבודת רווית מתח ומאמץ פיזי ורגשי ואחריות במשך 36 שעות רצופות, בלי ארוחה מסודרת, בלי מקלחת, בלי לעצום עין, ועוד יישארו להם כוחות להקשיב ולחייך לפציינט טרוד וכאוב למחרת? במשך שש שנים ברציפות עבדתי במשמרות של יממה וחצי ויותר, כאשר במהלך המשמרת שלי מתחלפות האחיות חמש פעמים. פגשתי את האחות שעמה התחלתי את המשמרת חוזרת ליום עבודה נוסף, רעננה לאחר שמונה שעות שינה ושהייה בבית עם הבעל והילדים, ואני עדיין לא סיימתי את התורנות שלי, עוד לא פגשתי את הכרית ועיניי לא ראו את השמש.

אין תחליף לליל הסדר. בתחילת כל חודש במשך שש שנות ההתמחות הייתי מתבוננת בלוח השנה בדאגה וסופרת כמה שבתות יש בחודש הלועזי הקרוב וכמה ימי חג, ותוהה כמה מתוך אלו יעלו בחכתי בלוח התורנויות המחלקתי. לקראת האביב הייתי מצפה בחרדה לראות האם אהיה השנה בבית בליל הסדר או לא. בנושא הזה יש לי לימוד זכות עצום על ציבור הרופאים שאינו שומר מצוות, ולמעשה על עם ישראל כולו: כשהייתה נופלת עליי תורנות בליל הסדר, הייתי מציעה לחבריי הרופאים להחליף את התורנות הזאת בכל תורנות אחרת, אפילו בתורנות במשך כל יום העצמאות – ומעולם לא נמצא מחליף! מתברר שליל הסדר המשפחתי חשוב לכולם יותר מכל יום אחר, אפילו יותר מיום העצמאות על כל אירועיו.

אבל כל זה היה שווה. זכיתי לעבוד במקצוע שבו אני שותפה לקב"ה ולבני הזוג שלפניי בהבאת נשמות יהודיות לעולם. כשבחרתי להיות גינקולוגית התחברתי בעיני רוחי לדמותו של אליהו הנביא, מבשר הישועות. אבל מתברר שגם במקצוע שבחרתי יש צדדים עצובים, ולעיתים מקופלות בו בשורות איוב. וזה החלק הקשה ביותר, אפילו יותר מהתורנויות.

להתעורר לחיים אחרים. לילה חורפי בחדר הלידה. 32 שעות אני כבר על הרגליים. קריאה דחופה נשמעת: "לחדר שש". מרדים מוזמן בדחיפות ישר לחדר הניתוח, המיילדות הזריזות מכרכרות סביב היולדת שבסכנה, אחת מזמינה מנות דם מבנק הדם מסוג O פלוס, האחרת פותחת וריד ליולדת, השלישית מורידה מעליה את התכשיטים, והמנקה מנסה להתגבר על כמויות האדום שנוזלות מכל עבר. אנחנו טסים לחדר הניתוח ובדרך אני מנסה להסביר לשרי, יולדת צעירה בת 29, את משמעות הדימום ואת הצורך בניתוח לשם הצלת חיים. היא חותמת שהיא מסכימה לכל פעולה שתיטיב עם בריאותה ובעלה מהנהן בהסכמה חיוורת. השלייה שלה נעוצה בצלקת הניתוחית הקודמת. וכך האם הטרייה מובלת־מובהלת לחדר הניתוח, שם לאחר ניסיונות רבים להפרדת השליה מהשריר – הרחם נכרת. התינוק נולד בריא, אך למרות גילה הצעיר, כשחלומה למשפחה גדולה טרם הוגשם, אצטרך לבשר לה שלא יהיו לה ילדים נוספים. איך נאמר לה זאת כשתתעורר נטולת רחם, מופשטת מסגולת מתת החיים שבה?

ועוד סיפור עצוב. רחל פנתה לחדר המיון בחצות עם כאבים בבטן תחתונה. ספירת הדם מצביעה על מצב דלקתי חריף. בדיקת דופלר הבוחנת את זרימת הדם מאששת את האבחנה: תסביב של ציסטה שחלתית. היא מובלת לחדר הניתוח כדי להציל את השחלה.

בחדר הניתוח, במהלך הלפרוסקופיה, מתגלה צמוד לשחלה גידול מאוד לא ידידותי, שנדמה היה עד עתה שהוא רק ציסטה. החתך הקפוא מאשש את האבחנה. יש אם כן צורך להרחיב את הפעולה, לפתוח את הבטן, לכרות את הרחם ואת השחלות והחצוצרות והבלוטות סביב, ועוד צפויים לה טיפולים כימיים לא פשוטים להצלת חייה. היא נכנסה לניתוח קטן ומקומי ותתעורר למצב שונה לגמרי. איך מבשרים לה את זה?

שליחות עם חותמת. בבית הספר לרפואה לא למדנו כיצד לבשר בשורה מרה. למדנו כיצד להתייחס לחולה הנתון במיטה, כיצד לתשאל ולקבל מידע מתוך דברי המטופלת, אולם נראה שהמרצים רצו לחסוך לנו את הטראומה הזאת ולא עסקנו כלל בשאלה כיצד מבשרים בשורות רעות. היינו צריכים ללמוד את זה תוך כדי תנועה, וזה היה קשה.

סיפרה לי פעם רחל בולטון, אישה מרתקת שהמציאה שיטת מודעות מופלאה עם קהל לומדות רחב, סיפור מכונן מבחינתי. אחת מהמטופלות שלה ליוותה את כלתה ואת בנה לחדר הלידה, שם נולד תינוק במזל טוב בהרדמה אפידורלית ולאם ולבנה שלום. שלום? עיניה החדות של הסבתא הבחינו שמבנה הפנים מוזר – אוזניים נמוכות, עיניים קרובות, סנטר קטן. זה מתאים לתסמונת, חשבה בליבה. היא ניגשה לרופא המיילד בשאלה. הוא היסה אותה ואמר: את צודקת, אבל אל תדברי איתם על זה. אני אבשר להם. ולמה? הם ישליכו את האסון על כתפייך, כי תמיד המבשר של בשורה רעה ייזכר לרעה. הוא זה שהביא את הבשורה לפתחם. נדבקת לו חותמת, בלי משים. אני אקח על עצמי את המשימה.

וכמה היא צודקת. מספר הרישיון שבתחתית החותמת של הרופא מקפל בתוכו גם בשורות איוב. זאת שליחות עם חותמת. זאת חותמת עם שליחות.