שליחות מעבר לפינה

"פרופסור, לא חבל?". צהריים במרכז כנסים באזור הצפון. האולם מלא אנשי רפואה – טכנאיות, אחיות, גינקולוגים ומומחי אולטרסאונד בין־לאומיים. המרצה הוא וירטואוז – על גבי המסך מתרוצצות תמונות על־קול בליווי מוזיקה קלאסית ואנחנו מבחינים בעובר ממצמץ, מפהק, קורץ ועוד. ולצד התמונות הללו מנדב לנו המרצה גם תמונות של בתו הבוגרת, יפת תואר ומראה. התמונות מלוות בבדיחות. אני מתכווצת בכיסאי. כל הדברים הנפלאים שראיתי מתגמדים אל מול המופע המבזה הזה. מסביבי כמה טכנאיות נראות מכווצות גם הן, אבל יש גם רופאים חובשי כיפות שנהנים וצוחקים.

המחנק שעולה בגרוני דוחף אותי בבעיטה החוצה. אני שותה כוס מים וממתינה למרצה שיסיים את דבריו. ואז הוא מגיע מחויך ושבע רצון. אני פונה אליו: "פרופסור, לא חבל?" הוא לא מבין על מה אני מדברת. ומתפתחת שיחה ארוכה, והתכתבות של שבועות, והוא כמובן מספר לי שסבו היה רב ויש לו קרובי משפחה במאה שערים, כמו כל יהודי טוב. והפלא ופלא – בכינוסים הבאים שאני מוזמנת אליהם התמונות של בתו לא מופיעות. למה נכנסתי לכל העניין הזה? בשביל מה לי? פשוט מאוד – יש לי תחושת שליחות שהיא בילט־אין. אני לא יכולה אחרת. ראש גדול שכל סומבררו הוא כמו אסימון עליו.

לדבר בשפת הלב. זאת כנראה הסיבה שאני עדיין באורות מהקורס שעברתי במסגרת 'ראש יהודי', שעליו התחלתי לכתוב בטור זה לפני כמה שבועות. הקורס ריגש אותי יותר מכל הקורסים שהשתתפתי בהם בעבר, בוודאי יותר מהקורס ההוא בעל־קול. פה פשוט מדברים את שפת הלב. אז הנה אני משתפת בעוד כמה טעימות.

בקורס מגלה ראש התנועה ישראל זעירא את ארבעת הסודות לקירוב, שפועלים כבמטה קסם: זוגיות יפה, ילדים מתוקים, השמחה והשבת. הסוד הראשון הוא זוגיות. דרך מעולה לקירוב היא לפתוח סדנה לזוגיות. זה נושא שמעניין את כולם. הרי משבר הנישואין כה חמור, שאין כמעט מי שזה לא נוגע בו אישית. הממוצע הארצי נע סביב 35 אחוזי גירושין – כשליש מהזוגות מתגרשים, וחלק נוסף סובל מגירושין מנטליים.

הסוד השני הוא ילדים – ילדים זה שמחה. ילדים ממגנטים. הסוד השלישי הוא שמחה. אחת העצות שהוא נותן בסדנאות זוגיות היא ללכת ולהתנדב. כאשר אתה עושה את המעשה הנכון – כשהכיוון הוא מבפנים החוצה, אתה במיטבך. אתה מואר כשאתה בנתינה כי זאת פעולה נשמתית. כשאתה שמח בנתינה אתה מביא קרבת אלוקים וכולם רוצים להתקרב אליך, לאנרגיה הטובה ולשמחה המידבקת.

הסוד הרביעי הוא השבת. פני שבת נקבלה – הפנים שלנו משתנות כי אנחנו מוארים, נראים אחרת, מחייכים, שלווים. אנחנו מוארים מכוחה של השבת. הרב צבי יהודה אכל ביסקוויטים ותה בימי חול, ובשבת לא הפסיק לאכול. אירוח בשבת כולל את ארבעת הסודות ביחד – אנרגיה של זוגיות־ילדים־נתינה־שבת. במקום לדבר על התורה, פשוט חיים אותה. השיעור הכי טוב עובר דרך התנהגות עם הילדים ועם האישה.

הקירוב שהוליד את הרב אליהו. אביו של הרב מרדכי אליהו חזר בתשובה בגלל אדם אחד שהזמין אותו להשלים מניין. הוא נכנס לבית הכנסת הספרדי עם התה החם והחיבוקים והשיעור בין מנחה למעריב — ונשבה בקסם. לולא אותו איש שלא נמנע והזמין אותו פנימה, היינו מפסידים את הרב מרדכי אליהו ואת בנו הרב שמואל ואת נכדו הרב עמיחי.

ישראל זעירא מספר שהוא הלך לחפש דירה לשכירות. הוא הגיע ומצא שהדירה לא מתאימה, והחליט שלפחות יזמין את בעלת הבית לשבת. היא לא הגיעה, אז הוא הזמין שוב. ובאותו קו רעיוני – אם ניגשים לריאיון עבודה ולא מתקבלים, כדאי לפחות לעשות השתדלות של קירוב עם המראיין. הרי בשביל מה התלבשנו וטרחנו לצאת מהבית? ואם נתקבל לעבודה, תהיה לנו הזדמנות להחזיר את כל המפעל בתשובה. מספיק שכל אחד ייקח אחריות על אדם אחד – לפתוח חברותא או שיעור במקום העבודה, ולא להתייאש אם יגיעו לשיעור רק שלושה אנשים. וכדאי גם לא לקרוא לזה שיעור אלא חברותא, כי אז אם יגיעו שניים במקום אחד זאת הצלחה. ואסור לתת לחבר'ה לברוח אחרי השיעור, כדאי להישאר ולפטפט איתם ולענות על השאלות שלהם ולהזמין אותם הביתה. הם בעיקר רוצים שנדבר את שפת הלב.

ישראל סיפר על חבר שיצא למילואים, איש שהוא ראש מדרשה. באחד הימים נכבה שלו הנייד למשך שש שעות. החליט האיש שאם אין פלאפון, הוא יעשה את מה שהוא יודע ונתן נאום מדהים שנגע בחברים. אם פגשת אדם שמדבר על ירידה מהארץ, אל תרפה ממנו, הרי יש בחו"ל קרוב ל־80 אחוזי התבוללות. תושיט לו יד, תלווה אותו בקשיים שלו ואולי הוא יחליט להישאר בבית.

אז מה המשימה שלי? קירוב דורש ממך לצאת מעצמך ולהיות בנתינה טהורה. אדם עם שליחות מאושר כי הוא מקבל אישור. אושר יהודי זה תודעת הוודאות. ככל שתודעת הוודאות גבוהה יותר, אנחנו מאושרים יותר. במדד האושר המקום הראשון הוא בני ברק ואחר כך בית שמש. ואין מה להגיד, ניכרים דברי אמת. העיניים הנוצצות של המרצים, ההתלהבות שנובעת מתוך עשייה לשם שמיים שלא על מנת לקבל פרס, ולהפך – תוך השקעת משאבים רבים, כל אלו גורמים לי בגילי המופלג לרצות להיות אדם טוב ;יותר. הקורס יותר טוב בשבילי מכל ספר מוסר. המרצים הם ספרי מוסר מהלכים. עוד לא בחרתי את השליחות שלי בתחום הקירוב. אני שנים עוסקת בטיפול של אחת על אחת, כך שאני דווקא מחפשת את הפורמט של שיחות כלליות – אולי לחיילות, אולי לסטודנטיות. ימים יגידו.

ובינתיים יש לי עיסוק חדש ומרענן – אני כותבת ברכות אישיות או עושה פגישות בלייב או בזום עם בנות מצווה. את מפגש בת המצווה הטרי ביותר סיימתי כך: "חיי שליחות הם חיים של משמעות. חיים שבהם יש לנו בשורה להעניק לסביבתנו. חיים שהמצפן שלהם הוא תיקון עולם במלכות ש־די. חיי שליחות זה לחשוב בראש גדול על המציאות. חיי שליחות זה הרבה אכפתיות, זה לנוע קדימה ולא להתעצל גם כששוחים נגד הזרם. חיי שליחות זה לא לפחד כלל. חיי שליחות זה להעמיד מטרות נשגבות במרכז העשייה שלנו. חיי שליחות זה לעולם לא לומר די. חיי שליחות זה אמונה גדולה ביכולתנו לחולל שינויים טובים. חיי שליחות זה להאמין!"