admin
אני לא נוטה לענוד תגים. וגם לא מוצאת ערך רב בתוויות. בעולם של שפע, אפשר פשוט ללכת לאיבוד. וכך, יש נטייה להדביק תוויות.
זיהוי חיצוני של מוצר, של אדם, של תופעה. אבל כמה המראה החיצוני מתעתע. ויש לכך דוגמאות אין ספור. ואל תסתכלו בקנקן.
בעולם הפרסום התווית מחוללת פלאים- היא ממגנטת אותנו למוצר שיתכן מאד שהוא איננו מתאים לצרכינו.
וכך אצל אנשים. נפתח -ונתאכזב. כן, לא כל הנוצץ-זהב. אבל, מילא. מה קורה כשהתיוג הוא שלילי והוא כוזב? האם נדע באמת לבחן כליות ולב? לדוגמה-הרב מאיר כהנא, ה' יקום דמו, היה איש מלחמה. אבל כל מי שהכיר אותו, ידע לספר על עדינות נפש, ונועם הליכות, ונעימות סבר. אולי קצת כמו צבר. קוצני מבחוץ ומתוק מבפנים.
וכך אצל תופעות וקבוצות. אנחנו נוטים להכליל. וכמה זה מסוכן. למשל, ילדי הגבעות. אין ספק שהם ילדים אמיצים, אידיאליסטיים, חזקים ואינדיבידואליסטים. אבל- הגוזמבות הענקיות, כיפות הצמר ,הסומק בפנים והעיניים היוקדות מסתירות את הנפש הילדית המבקשת מענה למצוקותיה. [כמובן שכל התנהגות שחורגת ממסגרת החוק ופוגעת באחר היא פסולה.]
הגדילה לתאר את פנימיות התופעה של נערי הגבעות, הרבנית עתיה דן, בכנס ירושלים של עיתון בשבע, לפני שנים מספר. מתוך היכרות ארוכת שנים עם נוער בסיכון, במסגרת עבודתה ב'תנופה', היא אפיינה ילדים אלו כמנהיגים בפוטנציאל.
אבל, היא הוסיפה, הם חייבים הכוונה נכונה, מסגרות לימודיות מפוקחות, והרבה תמיכה סביבתית, שינביעו מים חיים על נפש חפצה. וכך ,יש להתפלל, הלהבות שבוערות בתוכם תהפוכנה לשלהבת של חמימות ושל תיקון , והיא עולה מעלה ומעלה, ולא חלילה לתבערה מקלקלת , החורכת שדות, ומחוללת אסון. וכך, אם נשקיע מחשבה מערכתית בחינוכם של נערי הגבעות, מים רבים לא יוכלו לכבות את אהבתם.
ויש יישובים העוטים עליהם תוויות. למשל, ישוב על גב ההר, ושמו יצהר. אולי לא מספיק פרסום נעשה לעובדה שביצהר יש את מספר תורמי הכליה הגדול ביותר בארץ! כן. הישוב הלוחמני, ה'קיצוני', ה'קוצני'.. חברתי החליטה לעבוד שם כרופאת נשים, רק מהסיבה הזאת. הלב פשוט נפעם ממסירות הנפש הגדולה של החברה' הצעירים האלו. [ויש להניח שהיו אף יותר תורמים, לולא מחצית מהאוכלוסייה היתה מורכבת מנשים, כאשר חלקן הגדול עדיין בגיל הפריון].
כמו שאמרנו- צברים. ואולי קיפודים. קוצניים מבחוץ ומתוקים וחמימים מבפנים. אז אל תסתכלו על התווית. תפתחו את המוצר ותגלו הפתעות.