admin
איך מגייסים אנשים למשימה? כל מנהל ומנהיג יודע את הנוסחה. דוגמא אישית. יצירת חזון. שיתוף באחריות והגדרת היעד והחזון. ואולי גם תמריצים חיובים.
כך זה בניהול. כך זה בבריאות הציבור. כך זה בחינוך ילדים. כך זה בחונכות לעבוד ה'.
כשאני מעוניינת לעודד אישה להפחית ממשקלה כדי לעזור לה להיכנס להריון, אעדיף לדבר על פעילות גופנית שתתאים לה ולהלהיב אותה סביב משימה שתועיל לבריאותה, במקום להגביל את תזונתה ולהפחיד אותה לגבי סיכויי הפריון הנמוכים שלה אם לא תשנה הרגלי חיים. רק כך נקבל שיתוף פעולה, במיוחד כשמדובר על תהליך ארוך טווח.
בוודאי שלא יוצרים מוטיבציה לפעולה על ידי הפחדה או יצירת פאניקה. זאת לא הדרך. לא בחינוך, לא בניהול, ולא במלחמה.
אנחנו נמצאים בשיאה של מלחמת עולם. מלחמת עולם שהיא בחסד וברחמים, יחסית למה שהכיר העולם עד כה. ועדיין. היעד ברור. אנחנו רוצים למגר את הווירוס החמקמק שהגיח לאוויר העולם באיבחת התעטשות.
אלא מה – תכונותיו ומעלליו של הוירוס הזעיר והצעיר שמתעתע בכל היקום, עלומים. נסתרים מעינינו. יש מעט מאוד ידע אמתי עליו, מבוסס עובדות רפואיות מוצקות במחקר מבוקר סמוי כפול. ובכלל – אגלה לכם סוד מקצועי – עולם הרפואה חסר מאוד בידע מבוסס עובדות. בניגוד למה שחושבים, בתחומים שונים רב הנסתר על הנגלה.
אבל המדיה מהלכת עלינו אימים עם מחקרים המתפרסמים חדשות לבקרים על מעללי זרועותיו הארוכות של הווירוס הנלוז. למשל, התפרסמה ידיעה על ירידה בפריון הגבר בעקבות הדבקה בקורונה. מה שלא הבהירו המפרסמים הוא העובדה שכל זיהום וירלי עלול להשפיע לרעה על הריכוז והתנועתיות והאיכות של הזרע באופן הפיך. זהו ידע בסיסי שנמצא ברשותו של כל רופא פריון מתחיל.
אבל למזלנו ריבונו של עולם יצר מציאות ביולוגית בה ישנה מחזוריות נפלאה ביצור הזרע, ויש תנודתיות, ומדי שלושה חודשים נוצרת 'מחלקה' חדשה שיוצאת לדרך, מחודשת ומרועננת. אז המחקר אמתי, המסקנות נכונות, אבל הידיעה הזו לא רלוונטית ובאה רק להפחיד מפני ווירוס הקורונה. האם זה מועיל? האם זה כדאי?
אין צורך להמציא סיכונים לצעירים כדי שיקפידו יותר. זה רק מייאש אותם וגורם להם לזלזל, כי ממילא הכול נראה רע וחסר תוחלת. זאת לא הדרך. חייבים לטעת בהם אופטימיות, לצד הצורך בזהירות. לא בהפחדות, רק בהסברה מדויקת על אחריות אישית. כמו בעבודת ה'. באהבה ולא ביראה.
הדור שלנו הוא דור ענק עם יכולת לקחת אחריות. תראו איזה חיילים נפלאים יש לנו. וכמה מפעלי התנדבות. ולימוד תורה עקבי במסירות אין קץ בקפסולות סגורות. אבל הם צריכים להרגיש אחריות, ולא פחד קיומי.
צעירים ייקחו אחריות כי הם גיבורים ואכפתיים, וכי יש להם הורים וסבים שצריך לשמור על חייהם, וכי הם מקיימים את המצווה בהא הידיעה, כפי שהגדיר אותה רבי עקיבא עליו השלום: 'ואהבת לרעך כמוך'. זו כל התורה כולה.
ובדיוק כמו בחינוך לנער או בחינוך לקיום מצוות, הדור שלנו צריך דיבורים שמדברים על אחריות אישית, על אימון ועל גודל המשימה. הדור שלנו הוא גבוה. הוא מסוגל להתמסר…
ודוגמה לכך שמנהיגים וראשי קהילות יכולות לשנות תודעה, אפשר להביא ,לבושתנו, מהקאדים שיצאו למסגדים, והכריזו שצריך להיזהר ולהפסיק עם ההתקהלויות, והתחלואה ירדה פלאים בתוככי האוכלוסייה הערבית, בעקבות כך….
כדי להשיג את היעד של זהירות נאותה מהדבקה עדיף לפסוע בדרכים שיש בהם דיבור ישיר, הוספת דעת, ונגיעה בלב של כל אחד ואחד. ובלי להפחיד. הפחד גורם לייאוש, להבנה שאין תוחלת ואין תקווה. צריך לחזק את העם ולא לייאש אותו, במיוחד כשמדובר על תהליך ארוך טווח. הפחדה עוזרת מידית, על אתר. אבל היא ממש לא יעילה ליום המחר.
זאת לא הדרך!