תרומת ביצית

בואי, אמא.

אנחנו הנשים שואבות את כוחותינו מאימותינו, ואת כוחות העל שלנו מאימהות האומה. ומי כאם הראשונה, שרה אמנו, שמחכה לפרי בטן שנים ארוכות. היא לוקחת מעין פונדקאית, את הגר, כדי להיבנות ממנה, כלשונה, אבל לא רווה ממנו נחת. ואז, כשהיא בת 90, היא מתבשרת על ידי המלאך על הולדת בן – כעת חיה! 'וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים, בָּאִים בַּיָּמִים, חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים… אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה'… שרה אמנו זוכה לפרי בטן כשהיא בת תשעים, ואברהם אבינו הוא בן מאה שנים.

כמה ניסים גלויים כרוכים בלידתו של יצחק. ראשית כל, לפי המדרש, שרה נולדה ללא רחם, היא הייתה 'איילונית', וכעת ריבנו של עולם בורא לה בגיל תשעים רחם שיכיל את אחד מאבות האומה. בגיל כזה גם בימי אבותינו השחלה לא מניבה ביציות, והנה התחדש אצל שרה הביוץ. גם אחרי הפרייה תקינה נשיאת הריון בגיל 90 זאת משימה לא קטנה. כל זאת ועוד – איך היו לשרה כוחות לגדל את יצחק עד גיל ארבעים? לעבור אתו את גיל ההתבגרות? ללוות אותו ברווקותו המאוחרת?…

גם פוריותו של אברהם אבינו בגיל כזה היא פלא גדול. כנראה שכדי שלהוליד את אבות האומה הקדושים, מעבר לתפילות של אמותינו, היה צורך בניסים גלויים. אבל האמת היא שכל הריון הוא נס.

לכן כל כך חשוב לנו שתזכי גם את לחבוק פרי בטן. ויש גם בפינו בשורה.

בעיניי, האפשרות לתרומת ביצית היא בשורה טובה. היא עוגן ההצלה לזוגות רבים מאוד. אשרינו שאנחנו חיים בדור הזה, בו יש אפשרות להציע חלופה זו. לכל אתגר שמציב דור הגאולה, ריבונו של עולם בורא מענה. בדיוק כמו שאומר הרב אבינר – דור בו אפשר להכניס לתוך כף היד את כל הטומאות שבעולם, הוא דור שמסוגל גם לדברים גדולים.

כשאני פוגשת אשה ששחלותיה פסקו מלכת, אני חשה כמו אונקולוגית עם בשורת איוב. וזה קשה לי מאוד. במסגרת לימודיי והתמחותי ברפואת נשים לא הוענקו לי כלים לבשר בשורות כאלו. אני רגילה לבשר בשורות טובות. אחרי בשורה רעה כזו אני פוגשת תחושות קשות – כאב עמוק, אבדון, יאוש. ואיך אני עומדת מולה? ואכן, בעיניים דומעות היא מתריסה: 'דוקטור חנה, הבשורה הזאת היא בשורת מוות!'… כך אמרה גם רחל אמנו ליעקב אבינו. 'ואם איִן, מתה אנוכי'! הבאת חיים לעולם היא צורך קיומי עבור כל אשה באשר היא. זאת כנראה הסיבה שריבונו של עולם הטיל את מצוות 'פרו ורבו' על הגברים. הנשים אינן זקוקות לכך כלל. זה בא להן בטבעיות…

אני מיישרת מבט אל מול העצבות שנוכחת מולי. אני דווקא רוצה להפוך את התמונה ב180מעלות, ולבשר בשורות של חיים. של גאולה. את זה למדתי היטב. זאת הסיבה שבחרתי ברפואת נשים ומיילדות.

בזהירות, אני מניחה על השולחן את הרעיון של תרומת ביצית. היא מתכווצת, ועיניה יוקדות: 'דוקטור, אני לא מוכנה לשאת ילד שהוא לא שלי!'

אני מרגישה שאת הנקודה הזאת נצטרך לברר היטב.

בואי נבחן כמה פרדיגמות.

ראשית כל, מהשלב של כמה תאים, כ-3-5 ימים לאחר ההפריה, העובר ישתרש ברחמך, ושם ימצא מנוח למשך תשעה חדשים שמחים ומעצימים. את תזיני אותו בגוף וברוח. תחושי את תנועת גפיו, תקשיבי לרחשי ליבו, תתבונני על גדילתו המופלאה מעבר למסך העל-קול. 'כמה הוא פוטוגני, דוקטור' תלחשי בהתרגשות. ולאחר מסע ההיריון המתוק, תצאי אתו למסע משותף בחדר לידה. תחווי את היותך 'ליד-ה'.  כל ציר וציר יקדם את הגאולה הפרטית שלכם וגם את הגאולה הלאומית. תזכי להביא נשמה חדשה לעולם. מזל טוב! 'אבל דוקטור, למה הוא נראה כזה כחול' תשאלי, ועינייך בורקות…

את מתנת ההנקה לא תחמיצי. תתרפקי על סגולותיה הנפלאות, כשאצבעותיו הרכות מלופפות סביב כף ידך, ואת נושמת את הריח המשכר של עורו הצח, ועיניו מתבוננות בך בהערצה.

ועוד ממתין לך מסע ארוך של נתינה אין סופית לילד המתוק שזכית להיות לו לאם. תלווי אותו לאורך המסלול עם המון אמון והכלה, ותניחי אט אט לחבל הטבור להתארך, כשהוא מחפש אחר זהותו המתהווה, עם כל כאבי הגדילה שזה ידרוש מכם. תהיי שם לצדו. האמא שכל כך מאמינה בו ומעניקה לו אהבה ללא תנאי. אם זאת לא אימהות, אז הגידי לי מהי?

'אבל, דוקטור, זה לא הגנים שלי!'

רגע, האם מישהו הוכיח פעם שהתורשה היא זאת שמחברת בין ילדים להוריהם? ואולי דווקא כשפלוס פוגש פלוס אז יש פיצוץ? והרי, בראי ההלכה, גר שמתגייר הופך בן רגע ליתום מהוריו הגויים, למרות שהם הורישו לו את מאת האחוזים מהמפה הגנטית שלו. כנראה שיש משהו שהוא למעלה מצירוף של גנים.

אז בואי נסכם – את הולכת להיות אימא!

'אבל דוקטור, האם מבחינה הלכתית אני נחשבת לאימא באמת? יש דעות הלכתיות שונות לגבי זה!'

חלק ניכר מהפוסקים סוברים שהיולדת [זאת אומרת – את] היא האם ההלכתית. בכל מקרה, כשנוטלים ביצית מאשה גויה, אין לה אימהות הלכתית. רק את נשארת בתמונה.

חשוב להבין שאבן היסוד עליה בנינו את התוכנית היא המבט ההלכתי והיהודי, כאשר התוכנית מאושרת ומגובה על ידי הפוסק של שערי צדק, הגאון הרב אשר וייס שליט"א.

אז אם הביציות אזלו, זה ממש לא אומר שאת אמורה לוותר על החלום. אין שום סיבה שתוותרי על המתנות הנשיות של הריון ולידה והנקה. את תביאי לידי ביטוי את כל הכוחות המצמיחות שבתוכך, כדי ללוות את פרי בטנך לאורך מסע חייו. גם אם נולד מביצית זרה, משלב של שמונה תאים הוא הופך להיות חלק ממך. ואנחנו יודעים על השפעות אפיגנטיות הקשורות לסביבה הרחמית. כל מאכל, כל תרופה, אבל גם כל  רגש, כל תנועה, כל מחשבה טובה – ישפיעו גם ביולוגית על העובר שבתוכך. את הופכת למצע הגידול האולטימטיבי שלו, ותצמיחי ישועות גדולות.

אנחנו, צוות היחידה להפריה חוץ גופית בראשות פרופסור עידו בן עמי והאחות האחראית גב' צביה מימוני, גאים לבשר על פתיחת מסלול תרומת ביציות בשערי צדק. השמחה גדולה. לא עוד נשיב בשלילה לעיניים מייחלות. גם אם הביציות שלך אכזבו, יש לנו פתרון עבורך. זה גם יעזור לנו, לרופאים, ולמטופלות, לדייק את התפילות. ריבונו של עולם לא משיב אף תפילה ריקם, אבל לא תמיד המסלול שחלמת עליו הוא הנכון לך. 'דוקטור, הרבי הבטיח שאחבוק בן.' בוודאי שזה יקרה. אבל הוא לא הבטיח איך זה יקרה…

מה שבטוח הוא שתינוק שגדל על מצע של תפילות ודמע יהפוך לנשמה גבוהה במיוחד. כך כל האבות שלנו, נולדו מתוך תפילה וציפייה אימהית. זה מה שהבשיל בהם את התכונות העילאיות כדי להפוך לאבות האומה. זה הקטן – גדול יהיה.

בואי, נצא לדרך.