וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה

השפעת החבלה על העובר תלויה בשלב של ההיריון בו אירעה החבלה, בעוצמת החבלה ובמיקומה, ובמידת הנזק האימהי. במקרה של נזק עוברי חמור עלולים להיגרם מוות תוך-רחמי או הפלה מוקדמת.

במקרים של מות האם או של נזק אימהי חמור יש צורך ליילד את העובר בדחיפות בעזרת חיתוך דופן, שסיכוייו להציל את העובר גדלים ככל שההיריון בשלב מתקדם יותר, וככל שהניתוח נעשה סמוך יותר להיארעות החבלה. ברפואה המודרנית ישנם כלים כדי להציל את האם או/ואת העוברים.

בפרשתנו, הפיצוי הכספי ניתן לאבי העוברים בכל הפלה, בכל שלב שבו ההריון ניכר (דהיינו רק אחרי ארבעים יום של ההריון).

היום, בזכות האולטרסאונד שמאפשר לראות עובר בשלב של פחות מארבעים יום ובשלבי ההריון הראשונים, ובזכות ההפרייה החוץ גופית שמאפשרת לנו לטפל בעוברים בני שלושה ימים, אפשר להתייחס לחמישה שלבי חיות שניתן להגדיר על פיהם את חיי העובר.

השלב הראשוני ביותר הוא העובר שנוצר במבחנה – יש רקימה ראשונית של כמה תאים. זה לא הריון בר חיות. מותר גם לזרוק עוברים או לבצע בהם מחקר. ובהתאם לכך גם לא מחללים את השבת עבור עובר בשלב זה, גם אם מדובר בעובר שנוצר אחרי שנות אי פריון ארוכות.

אחר כך מגיע השלב בו נקרא העובר 'מיא בעלמא' – עד לארבעים יום מעת ההפריה. עד לארבעים יום לא נחשב העובר ליצור חי, אלא רק לפוטנציאל של חיים, ולכן כשהוא ברחם אמו מותר לחלל שבת עבורו. מחללים שבת על העובר על שם עתידו – 'חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה'. אבל אם יש צורך להפסיק את חייו מסיבות שונות שאינן פיקוח נפש של האם, האסור לפי פוסקים רבים יהיה דרבנן ולא דאורייתא.