ללמוד להיות ב-BEING

בעולם תזזיתי בו אירועים מג'וריים מתרחשים בקצב מסחרר, והחדשות של יום האתמול הן כבר לא רלוונטיות, קשה מאד להרפות, אנחנו דרוכים באופן מתמיד.

פרשת 'בהר' פותחת בציווי השמיטה: "ושבתה הארץ שבת לה'". בני ישראל מצווים על שמיטה ויובל: מנוחה לאדמה אחת לשבע שנים, ושחרור כללי אחת לחמישים שנה. בפרשת 'בחוקותי' כתוב– "אז תרצה הארץ את שבתותיה". אם לא תתנו לארץ לשבות , היא תשבות לבדה. התורה רומזת כאן על מחזוריות טבעית שהפרתה גוררת תוצאות. עיקרון זה מוכר היטב גם ברפואה.

ברפואה הפנימית, מושג ההומאוסטזיס ,שיווי משקל מערכתי ,הוא עקרון יסוד. כשהגוף פועל ללא הרף, ללא איזון בין סטרס למנוחה, הוא נשחק. מערכת האדרנל (יותרת הכליה), למשל, מפרישה קורטיזול בזמני לחץ. הפעלה כרונית של מערכת זו , בשל חוסר מנוחה פיזית או רגשית , גורמת לירידה בתפקוד החיסוני, פגיעה בזיכרון, ולדיכאון.

הדבר נכון גם במערכת הרבייה. היעדר איזון כמו במקרי אנורקסיה או תת-משקל קיצוני או לאחר סטרס מתמשך, עלול לגרום להפסקת ביוץ. הגוף "שובת" כשהוא מזהה שמדובר במצב שאינו בריא להבאת חיים לעולם.

שמיטה ביולוגית מתבטאת גם בתהליכים תוך-תאיים: מנגנון האוטו-פגיה, המווסת ניקוי תאי מיותר או פגום, פועל היטב כאשר הגוף מצוי במצבי צום המנגנון הזה מוכר היום כאחד הכלים החשובים למניעת סרטן ולתיקון דנ"א.

היום, גם בעולם הרפואה התזזיתי, גוברת ההכרה בצורך ב"שבת רפואית" . מקדמי בריאות שמים דגש על ימי מנוחה, שנת לילה תקינה, חופשת לידה משמעותית ועוד.. בתורה מדובר על שביתה כמעשה מודע ומכוון, והכוונה היא לBEING. מנוחה היא תנאי לבריאות נפשית וגופנית . מערכות פיזיולוגיות חייבות מחזוריות של מאמץ ומנוחה. מערכת העצבים הסימפתטית, שמפעילה אותנו תחת לחץ, אינה יכולה לעבוד ברציפות. בהיעדר איזון ,מופיעים שחיקה, תחלואה ואף קריסה מערכתית.

דוגמה היסטורית מעוררת מחשבה היא סיפורו של ויליאם הולסטד, מגדולי המנתחים של המאה ה-19, שהקים את מערך ההתמחות הכירורגית הראשון בארה"ב.

הולסטד, שהיה מבריק, נטל קוקאין כחומר הרדמה חדש ונסחף להתמכרות. ניסיונות הגמילה שלו הביאו אותו גם לשימוש במורפין, אך הוא המשיך לנתח ולהדריך כירורגים. הוא לא היה חסין משחיקה. הסיפור שלו הפך לאבן דרך בהבנת הצורך בתמיכה נפשית ובריאותית בצוותים רפואיים, שאין להםPAUSES בין לבין. כך גם החיילים שלנו- בעיקר הסדירים אבל גם המילואימניקים הלוחמים, שעסוקים באופן אינטנסיבי וכמעט לא אנושי בdoing, מתקשים לשהות במצב של BEING כאשר הם 'נוחתים' חזרה לחיים הרגילים.

בדיוק כמו שהאדמה ניתנה לנו בהשאלה לשימוש אחראי, כך גם הגוף שלנו צריך התייחסות דומה. הכפילות בפסוק "שבת שבתון תהיה לארץ" באה להדגיש את חשיבות העצירה. גוף האדם, כמו האדמה, צריך זמן להתאוששות והתחדשות. זמן שאין בו DOING , הוא לא זמן מבוזבז. לפעמים, דווקא הזמן שבו אנחנו בשהייה, כמו בחניות של בני ישראל במדבר, הוא הזמן שמאפשר לנו ריפוי וצמיחה ועליית קומה.

ריבונו של עולם עושה לנו סלתות – שריפות, רעידות אדמה, מזג אוויר הפכפך ולא צפוי-כל זה כדי שנרגיש מי פה המפקד. ולנו נשאר רק להרפות ולסמוך עליו.