admin
האם זוג צעיר אמור לשאת על כתפיו את נטל ההחלטות הגנטיות של דורות קדימה? הבדיקות התרחבו, ריצוף גנטי הפך זמין, וההורים מוצפים. התמונה הגנטית הופכת לדילמה אתית הלכתית זוגית ורגשית.
בסוף שנות ה־80, ניגשו רופאים ורבנים צעירים לייסד משהו גאוני וחסר תקדים: מערכת אנונימית שתבדוק התאמה גנטית בין בני זוג לפני נישואין, בלי לחשוף פרטים אישיים. כך נולד "דור ישרים".
המודל הזה , ששילב רפואה מתקדמת עם מבט הלכתי ונפשי , הפך לאבן יסוד ברפואה המודרנית העולמית ומודל לאחריות רפואית וקהילתית. המהלך הזה הראה שאפשר למנוע סבל ולאבחן מחלות מבלי לחשוף פרטים שאינם הכרחיים לטיפול בחולה המדובר. בעצם, החידוש במערכת הזאת היא המחשבה שהמערכת הרפואית צריכה לדעת לא רק איך לבדוק אלא גם מתי 'לשתוק'.
לפי המודל הזה, ניתן למנוע מחלות גנטיות קטלניות באמצעות מניעת נישואין בסיכון מראש, מבלי להכביד עם תווית של נשאות. ב'דור ישרים', רק תשובה אחת מתקבלת: מתאים או לא מתאים. וכך מונח לפנינו עיקרון חשוב, והוא שלא כל מה שאפשר לדעת, חייבים לדעת.
כל זה היה לפני שדיברו על ריצוף גנטי או הנדסה של עוברים, ומאז עברנו כברת דרך. בדיקות סקר הפכו עניין שבשגרה, בתחילה לאיתור מחלות נדירות בקרב קבוצות סיכון, ובהמשך גם כבדיקות טרום היריון, ולפעמים טרום השרשה. הטכנולוגיה מתקדמת והאבחנות הולכות ומשתכללות .
אך השאלות נותרו תלויות באוויר: האם לבדוק גם כשאין טיפול למחלה? האם לספר להורים שהם נשאים של מוטציה שטרם פוענחה? והאם זוג צעיר אמור לשאת על כתפיו את נטל ההחלטות הגנטיות של דורות קדימה? הבדיקות התרחבו, ריצוף גנטי הפך זמין, וההורים מוצפים. התמונה הגנטית הופכת לדילמה אתית הלכתית זוגית ורגשית.
בפרשת נשוא, באמצע תיאורים ארוכים של תרומות הנשיאים, נזכרת פרשה חריגה, פרשת הנזיר. "אִישׁ אוֹ אִישָּׁה כִּי יַיפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר…". הנזיר לא נדר בשעת מצוקה או כאב. מתוך בחירה אישית הוא מחליט על מסלול של התמודדות עם העולם דרך פרישות. התורה לא 'מתלהבת' מהנזירות, אבל לא אוסרת אותה, ועם זה היא קובעת כללים לגבי סיום תקופת הנזירות, ואת הקרבנות שיש להביא עליה. מסתבר שהבחירה האישית, גם כשהיא טהורה, מחייבת אחריות והיא בעלת השלכות.
בדומה לכך, הרפואה נדרשת היום למבט הזה. בדיקות סקר הן מתנה , אם משתמשים בהן נכון. כאמור, לא כל בדיקה מועילה, ולא כל תשובה מקדמת. כשאנחנו כרופאים נותנים יעוץ לגבי בדיקות סקר, חשוב שלא נחשוב על "מה אפשר" לבצע אלא על "מה כדאי" לבצע במקרה העומד לפנינו. לעיתים, דווקא הידיעה היא זו שמייצרת כאב במקום למנוע אותו.
אני לא בעד התעלמות, להיפך , אני בעד בירור. אבל כל זה בתנאי שיש מה לעשות עם התשובות, שיש תכנית סדורה. וחשוב להשאיר מקום לשיקול דעת של המטופלת , לאפשר לה לשאול את השאלה הפשוטה: האם אני באמת צריכה לדעת את זה עכשיו? הרי כל החלטה מחייבת מחשבה מעמיקה ותובעות אחריות, בירור, והמשך מעקב.
בפרשת נשוא התורה משאירה מקום לבחירה אישית ,אך שמה גבולות. גם ברפואה, חשוב לדעת שכל בדיקה מחייבת התייחסות, והבחירה תמיד קיימת, אבל לפעמים הדבר הנכון הוא לא ללכת רחוק מידי. בעולם של גישה כמעט אינסופית למידע, החכמה האמיתית היא לא לדעת הכול , אלא לבחור מתי לדעת, וכמו הנזיר להיכנס אל התהליך מתוך מודעות מלאה ובעיקר בחירה אישית.