
את הדברים שאני עומדת לכתוב אני כותבת מדם ליבי. הקול הוא הקול שלי , קול חרד"לי הרד-קור. תגובה לטור של ידידיה מאיר.
אל תנסו לבלבל אותי עם פוליטיקת הזהויות. את הדברים שאני עומדת לכתוב אני כותבת מדם ליבי. הקול הוא הקול שלי , קול חרד"לי הרד-קור.
אל תשליכו את דבריי על אנשים או מגזרים. אני רוצה לדבר על ערכים.
ידידיה, כאחד שצמח בבית תורני לאומי, הרי אתה יודע גם יודע שהתורה והמצוות יקרים לנו לא פחות מאשר לאחינו החרדים. איננו מוכנים לוותר על העתיד הרוחני של ילדינו בכל תחומי חייהם. הציבור התורני הלאומי נלחם בעבר ובהווה ,וימשיך להילחם גם בעתיד על קדושת המחנה. וכאן אני רוצה לטעון כנגדך שהתמונה הפוכה ב180 מעלות! ככל שיותר חרדים יצטרפו לצה"ל, כך תקל עלינו הדאגה לקדושת המחנה , כי לנו חסרה האסרטיביות שיש לציבור החרדי בכל הנוגע לצרכים שלנו, הפיזיים והרוחניים. ועוד- ככל שיותר חרדים ישרתו כלוחמים, כך יפחת הצורך בבנות ביחידות לוחמות. מתמטיקה פשוטה.
פלא הוא בעיני שההנהגה החרדית לא אומרת מילה אחת נגד מי שאינו לומד ואינו נלחם. האם ראוי שמי שאינו שוקד על תלמודו יקבל פטור מאחריות כללית , כשמשפחות עם עשרה ילדים לוקחות על עצמן משימות לא אנושיות? "ואהבת לרעך כמוך", "לא תעמוד על דם רעך", "מלחמת מצווה" — אלו לא סיסמאות. נראה לי שהכיוון הנכון הוא לא לחפש פטורים אלא ללקט זכויות.
וכך גם לגבי לומדי התורה, ואולי דווקא הם. לעת הזאת ביטולה היא קיומה.. לימוד התורה חשוב ביותר, ותלמוד תורה כנגד כולם. אבל לימוד התורה אינו סותר את קיום המצוות הקיומיות שעומדת על הפרק. בדיוק כמו שאברך מצוי נותן בקבוק לתינוק באמצע הלימוד, ועומד בתור במכולת כשצריך, מתוך דאגה לקן המשפחתי הפרטי שלו, כך ההתגייסות למען האומה אינה סתירה ללימוד תורה, אלא קיומה.
ככל שיהיו יותר בני תורה בצבא, יבוא הניצחון של האומה מהר יותר. לא הממשלה ולא המפקדים יכריעו אותה , אלא חיילי צבא ה'. אני מצפה מנציגי הציבור שלנו לפעול למען הרחבת השורות דווקא על ידי חיילים מהציבור האמוני החרדי. אנחנו זקוקים להם פיזית ורוחנית.
מודה אני לריבונו של עולם על כך שזיכני להשתייך לציבור היקר שלנו, ולגדל את ילדינו על ברכי תורת ארץ ישראל, תורה כללית . אשרינו שזכינו להיות פרייארים., מהסוג המשובח ביותר. בפירמידת הערכים , כלל ישראל בראש..