הצ'ימידן הלאומי

איך המחקר המדעי מתקדם. חוקרים בקנדה הצליחו לייצר דם מסוג O האוניברסלי. בעזרת אנזימי מערכת העיכול הם הפכו דם מסוג A לסוג O המבוקש ביותר. בעלי סוג דם O יכולים לתרום לכולם. אך הם עצמם יכולים לקבל דם רק מהדומים להם. נתינה אלטרואיסטית שלא על מנת לקבל מאומה.

נראה שהציבור שלנו נושא על כתפיו את תכונות בעלי תאי הדם האוניברסלי מסוג O. סוג דם שבעליו הוא הנדבן האולטימטיבי, הנותן שלא על מנת לקבל. הוא מעניק מטובו לכל הבא ליד, אבל מסרב לקבל. .הוא  פשוט מזן אחר. אין פה הדדיות. יש פה מסירות נפש חד צדדית למען ערכי הכלל, למען התורה, העם, הארץ והמדינה. התרמיל עמוס בחבילות של האחר.

הציבור הדתי לאומי, אותו ציבור שמוכן לסחוב על כתפיו את הצ'ימידן הענק של האומה, איננו פראייר. הוא פשוט צדיק.

אולם הכלל המקודש, עבורו הוא מוכן למסור את הנפש, מורכב מפרטים. וכאן יש לי בעיה. רק קול ענות חלושה יוצא מבית מדרשנו לגבי מה שאנו צריכים. עניי ביתנו בפתח הבית עומדים, ולהם אנו לא דואגים.

אם מישהו יטען שאם אין לחם, אין תורה, וגם הזוגות שלנו מבקשים בית קבע, ולא קרוואנים זרוקים על ג'בלאות. אז יבוא הקול הפתלתל  שיבקע מתוך ערכי האלטרואיזם הטהור. והוא יטען שהמציאות הממלכתית דוחקת , ושלא נאה לנו לדאוג לבנינו, לבשר מבשרנו, כי אנחנו מרחפים מעל לכבלי החומר, משוחררים מאזיקי האינטרסנטיות השפלה…

אז זהו שלא. ילדינו קודמים. וגם בחינוך. למה המכללות החרדיות מכאן והמסגרות הנפרדות באוניברסיטאות מאידך סוגרות את שעריהן מפני בנות מהציבור הציוני תורני? חצאיותיהן מטאטאות בחריצות את מרצפות המכללה, וכל עוונן – שאחד מבני המשפחה לבש בגדי חאקי במשך שנים, גם בשבתות ובחגים ובחופשות, וגם למד תורה. זאת הדרה מבית מדרשו של המל"ג. הדרה של הציבור הציוני-תורני ממוסדות להשכלה גבוהה נפרדים. ואני וחברותיי משוברות שוויון יוצאות בקול קורא לעזור למוסדות האלו להמשיך ולהתקיים. אבל גם לבנותינו מגיע.

וכך נמשיך לתמוה למה שכר הלימוד של מוסדות החינוך שלנו כל כך גבוהים.

שם הקוד הוא תקציב. ועדת הכספים אמורה להיות הוועדה הנחשקת ביותר לחברי הכנסת שלנו. כן. זאת לא בושה . חברי הכנסת החרדים עמלים על הקמת פרוייקטים מוזלים מאוד לזוגות צעירים של הציבור שלהם, ולהקים מוסדות ומסגרות לימוד ייחודיים בהפרדה גם באקדמיה. וזה מעולה. כל הכבוד להם. הם נאמנים לשליחותם.

בסופו של יום, כשמערבולות היום שוקטות, חוזרים הביתה. לבאר ממנו נחצוב את הרוח לכל העשייה. ובית זה קירות . וקירות זה בטון. והכל מתחיל ברצון.

ובשביל הרצון – חייבים חברי כנסת שייצגו את המאוויים שלנו ואת הצרכים המגזריים שלנו.

זה כל כך פשוט. אז למה זה כל כך מסובך?