אני מעריצה אותה! בעיני, היא אישה מרתקת. האמת היא שהיא גם גורמת להרגיש אם צעירה בשנים. מאד צעירה. וזה עושה לי טוב.
סיפור חייה מקפל בתוכו השראה אין סופית. בגיל מאה ושלושים, היא מגורשת על ידי בעלה. ולמרות שהיא נותרת אם חד-הורית לשני ילדים קטנים, היא צוללת אל תוך קריירה תובענית. היא פותחת חדר לידה בתנאים מחפירים, ומנהלת אותה ביד רמה. עם רגליים שכבר נשאו אותה בנאמנות מעל מאה שנה, היא מתרוצצת בין יולדת ליולדת ומשפרת את מצבם של התינוקות.
היא שואבת להם הפרשות, דופקת להם על הגב כדי שיבכו וכך מזרימה חמצן בריאותיהם, והם הופכים מיצורים כחולים ומבהילים למלאכים ורודי לחיים. היא עוטפת אותם ברוך, ומניחה אותם בחיקן של אמותיהן החיוורות והיגעות, מעלה חיוך זעיר על שפתותיהן הדלות.
בתה, למרות גילה הצעיר, מתלווה אליה, ולומדת בכישרון רב את רזי המקצוע. כבר בגיל הגן היא תצייר לגננת תמונה של שליות, בדיוק כפי שעשתה אחת מבנותיי ,שבקרה אותי בתורנות שבת בחדר לידה בשערי צדק. הילדה הזאת פועה פעיות עדינות, מצחיקה ומלטפת ומדגדגת את התינוקות, שעתידם לוט בערפל. היא מנדנדת אותם ושרה להם, ועושה להם שמח.
ואז- האישה המופלאה הזאת, מקבלת הזמנה חגיגית להזדמנות שניה, וילדיה רוקדים לה באפיריון, והיא אפילו מצליחה להיכנס לשמלת הכלה ששמרה בסתר בארון הבגדים, למרות שהיא טיפה הצהיבה ברבות השנים. אבל מי שם לב. .ולאחר זמן קצר, היא נכנסת להריון שלישי .ההתרוצצות בחדרי הלידה, לא מיטיבה עם השמירה הנדרשת בגיל מופלג כזה, אבל הסנדלרית הולכת יחפה.
ואז היא יולדת פג בחודש השישי להריונה. האם הקשישה, מטמינה את בנה התינוק בקני הסוף ליד הנחל, ומאמינה בטוב. האחות הגדולה מבקרת את אחיה הקטן במידי יום, עד שהוא נלקח לארמון. והנה, הוא חוזר לחיקה של אמו ויונק ממנה , והיא-כמעיין המתגבר.
יוכבד נשאה אתה את שמחת הגאולה והעבירה זאת למרים, בתה. היא הייתה המיילדת ב'ה' הידיעה, כמעט כמו במבי, המיילדת האגדית של שערי צדק.
ומה הסוד של יוכבד? איך זכתה להוליד שלושה ענקי עולם ולטעת בהם מתנות של קדושה, גאולה ושל שמחה? מצע הגידול הכי משובח לילדים גדולים הוא האמונה.. אם אנחנו מדברים אמונה, זה נחמד. אבל חשוב מלדבר על זה, חשוב להיות שם. בתודעה. לחיות אמונה. לנשום אמונה. כך נוצרים ילדים שמחים ומאמינים. ההדהוד האימהי כה משמעותי לדורות הבאים ,שחשוב שנהווה דוגמא, ונשקיע בשמחה של עצמנו.
חשוב שנהיה נשים מודעות. שנהיה נשים בתנועה. נשים לומדות ומתחדשות ומולידות שינוי .חשוב , כנשים, שניילד מידי יום את עצמנו ואת המציאות סביבנו. וזה נכון לכל אישה. גם אישה שלא זכתה להפוך לאם.
אני דווקא שמחה שיום האם הפך ליום האישה. כדברי הרב יצחק עראמה, 'עקידת יצחק', לאשה יש שתי מהויות קיומיות- מהות החווה, אם כל חי, אבל גם מהות האישה. כרופאת פריון, שחשה את פעימות הלב של הנשים המצפות, אני חושבת שמאד חשוב לדייק בהגדרות. חגיגת יום האם עלולה לחולל כאב מיותר. לא כל אישה זוכה להיות לאם. האם בגלל זה לא נחגוג לה?