admin
בכל מפגש רפואי מול מטופלת, אני כמובן מתשאלת לגבי מצב בריאותה, ומתבוננת ארוכות בשפת גופה, מקשיבה לצליל קולה, ומוצאת כי העין הטובה על המציאות חשובה אלפי מונים מהמצב הגופני ה'יבש'. בחורה שעונה לי בעיניים בורקות 'דוקטור, בוודאי אני בריאה', ומוסיפה בקלילות כבדרך אגב 'אה, שכחתי לציין שאני מזריקה אינסולין מגיל שש' – בריאה בעיניי הרבה יותר מחברתה, שאמנם בריאה בגופה, אך תגובתה לתשאול הוא מהוסס, והיא נאנחת בכבדות כשהיא מצהירה 'יש לי קצת אנמיה, ולפעמים אני מצטננת'… כשכל אישיותה משדרת קדרות.
אני חסידה נלהבת של מכלול תורות גוף-נפש, ואף אספתי קורטוב משיטות טיפול אלו לסל הכלים המקצועי והאישי שלי.
והנה, מסתבר שהקשר בין גוף לנפש הולך ומתהדק גם בשדה המחקרי.
מתח פסיכולוגי של האם במהלך ההיריון משפיע על גידולו של העובר. במחקר שבוצע לאחרונה בארה"ב נעשה ניסיון לכמת את ההשפעה של מתח פסיכו-סוציאלי של האם ההרה על אורך הטלומר [חלק מהכרומוזום] של העובר – דבר שקשור לחיזוי התפתחות של מחלות ותמותה ביחס לגילו של האדם. נבדקו כמה עשרות נשים ועובריהן על ידי מדידת תאי דם פריפריים בדם הטבורי, ונמצא קשר ליניארי ישיר בין התפתחות העובר לבין מתח האם במהלך ההיריון. מסקנת המחקר היא שמתח פסיכולוגי בהריון עלול להיות גורם מעצב במערכת הביולוגית של הטלומר, ועובדה זאת מתבטאת בדם הטבורי כבר בשעת הלידה.
במסגרת מחקר שבוצע במחלקת יולדות בבית חולים רמב"ם, בוצעו ראיונות עומק עם נשים שהרו וילדו בתקופה של הפגזות ומתח בטחוני, על מנת לבדוק את השפעת המלחמה על מהלך ההיריון והלידה. תוצאות המחקר הצביעו על קשיים ביצירת התקשורת הראשונית בין האם לתינוק, ובהמשך – גם על קשיים בהנקה ובאינטראקציות עם התינוק, כנראה בעקבות רמות המתח הגבוהות מהן סבלו הנשים בתקופת הלידה. מסקנת המחקר היא שכדאי למצוא פתרונות מערכתיים להפחתת הדחק של היולדת גם במצבי חירום, כדי למנוע נזקים התפתחותיים עתידיים משמעותיים של התינוקות. כצעד ראשון, בבית החולים רמב"ם בחיפה נבנה חדר לידה תת-קרקעי לקליטת יולדות 'תחת אש'.
מחקר שנערך לאחרונה בדק 140 משפחות מהעיר שדרות בשני פרקי זמן שונים. הוא התמקד בבדיקת מצוקה פוסט-טראומטית וקשיי התנהגות של ילדים והוריהם, בעקבות ירי הטילים על העיר במשך תקופה ארוכה. נבדקה השפעת המצב הביטחוני על מצוקת האם והתמודדותה הרגשית, והשפעתו על התנהגות הילד. נמצא כי גורם מכריע בהתנהגות הילד הוא מידת הוויסות הרגשי של האם, דהיינו היכולת להגביר או להפחית את הממד הרגשי, ולהתאים את התגובות לכך. ויסות רגשי אצל האם החשופה לירי טילים יתבטא בהתנהגות מאופקת מול ילדיה, ומאידך – ביכולת לבטא כאב וקושי בצורה מותאמת וסבירה. אצל הילד המווּסת רגשית – תופיע יכולת להירגעות מהירה.
במחקר שבוצע במכון ויצמן, נמצא כי עכברית הריונית עצבנית תזכה ללדת צאצאים עם הפרעות אכילה מעצבנות. מחקר אחר מצא כי נשים הרות הנוחרות חלומות ורודים, נמצאות בסיכון להתפתחות רעלת הריון, לחץ דם וסוכרת. והשלישי הראה כי אם שתצרוך ניקוטין במהלך ההיריון [לא בבית ספרנו, כמובן], תצרוך עוד יותר, במרוץ אחר ילדיה, מאתגרי הקשב והריכוז.
מסתבר שעובר בסוף השליש השלישי להריון, לומד לזהות צורת פרצוף- על ידי תבניות של אורות שמוקרנים אליו. בקיצור, בתוך המרחב המוגן שברחם אמו, העובר רואה הכול.
כמה אחריות זאת להיות הורה. .אם לא תילחצי ולא תישני ולא תעשני תוכלי אולי לצפות לדור ישרים.
ואיך בונים לילדינו מרחב מוגן? זה מתחיל כבר ברחם. אבל זאת רק ההתחלה.
נשים יהבנו על מי שהפקיד את האוצרות בידינו, ונושיט ידיים אל-על בתפילה.