ישראל לעולם ערבים זה בזה

בפרשתנו מתקיימת ספירת מלאי- מפקד אוכלוסין אלוקי. הספירה הזאת גורמת לכלל לכלול את כל הפרטים הקשורים אליו, ולפרט להרגיש את כל האחריות של היותו חלק מהכלל.

בעצם יש פה שני תהליכים מנוגדים ומשולבים, שהספירה מחברת את הפרטים לכלל אחד, ומצד שני מבליטה בכל פרט את הייחודיות שלו, שהרי הוא נספר בנפרד בתוך הכלל.

וכך זה למעשה בכל היהדות שלנו, אנחנו מדגישים את האחריות של כל אחד על עצמו, את הבחירה החופשית, את הרעיון של 'כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם שוות', את הדרישה מכל אחד לומר 'בשבילי נברא העולם' – מצד אחד, ומצד שני להרגיש את אחדות ישראל, את אהבת ישראל, את העובדה שעם ישראל הוא חטיבה אחת בעולם, וישראל לעולם ערבים זה בזה [ערבים=מעורבים]. כמו שהיו אומרים בתנועות הנוער ובקיבוצים של פעם 'האחד בשביל כולם וכולם בשביל האחד'..

יש ספירה של עם. יש ספירה של זמן.

האישה מורגלת בספירות. היא סופרת את שבועות ההיריון, היא סופרת את ימי הטהרה, אנחנו הנשים רגילות לספור. היא סופרת את הימים ואת השבועות ואת הירחים של עיבורה. היא סופרת גם את תנועות העובר וגם את הדקות בין ציר לציר כשהיא יושבת על המשבר. הספירה מעניקה ממד של ציפייה, של סוד. בימי ספירת העומר טמון סוד נפלא. ימים אלו הם מעין מדרגות שבהם אנחנו עולים שלב אחרי שלב עד למטרה הנישאה והעליונה, העל-אנושית, החיבור בין שמים לארץ, בין האנושי לאלוקי. במהלך ימות השנה, אנחנו דומים למלאכים העולים ויורדים בסולם הווירטואלי הזה. ויש בו דואליות- שהרי אנו בני העולם הזה אך יש בנו צלם אלוקים. בכל ימות השנה, התנועה איננה רציפה, אנחנו עולים אבל עלולים גם ליפול אחורה, משתדלים להתקדם אבל לא תמיד מצליחים.