אפידורל – אי אפשר בלעדיך

את כל הילדות שלי חוץ מהראשון והאחרון ילדתי בסיוע של הרדמה אפידורלית, אפילו את הלידה השקטה. הלידה הראשונה קדמה את הטכנולוגיה, והיא הייתה ארוכה וכואבת.

בלידה השנייה ילדתי בהדסה כדי לזכות בהרדמה אפידורלית הגואלת, בלידה השלישית הבאתי מרדים מהדסה שבצע לי את הפרוצדורה בחדר הלידה בשערי צדק, לתדהמת המיילדות שלא הכירו את הדבר.

וברביעית-לידת התאומות- כבר הפך אותו מרדים, דר אולשוונג, למנהל מחלקת ההרדמה בשערי צדק והכניס כרוטינה את הטכנולוגיה הזו. בדיחה ידועה הייתה בין המיילדות שדר. קטן מגיעה ללידה ומשאלה אחת בפיה- אפידורל-NOW. הלידה האחרונה התרחשה במהירות הבזק במעייני הישועה, כך שגם היא הייתה נטולת אפידורל.

כאב הלידה מתואר במקרא פעמים רבות, לראשונה בקללה 'בעצב תלדי בנים' שספג כל המין הנשי, ובהמשך ככאב של האומה כולה . זהו כאב שסופו תקוה, סופו אושר, ולכן הכאבים שקודמים לישועה השלימה נמשלו לחבלי לידה. מתוארות בחז"ל נשים צדקניות שזכו ללדת ללא כאבים, מכאן שצער הלידה אינו קללה שלא ניתן להיפטר ממנה, ולעתיד לבוא אף תתבטל גזרת חווה. אין מצווה לסבול!

ההרדמה האפידורלית נמצאת בשימוש כבר מעל מאה שנה, ולמיילדות היא נכנסה לפני עשרות רבות של שנים. זאת הרדמה מקומית – החדרת חומר מאלחש לרווח האפידרולי, המרווח שבין השכבה החיצונית המקיפה את חוט השדרה לבין המרווח הקשתי, הפנימי יותר, שבו נמצא נוזל המקיף את חוט השדרה. מטרת הזריקה היא לשתק את העצבים התחושתיים בחוט השדרה ולא את העצבים המוטוריים, על-מנת לשתק את הכאב של האשה – ומאידך לאפשר את המשך פעילות השרירים.

הזריקה מקצרת בדרך כלל את השלב הראשון של הלידה בגלל הרפיית השרירים שהזריקה גורמת, אם כי יש לעיתים האטה בשלב השני של הלידה .הילודים שנולדו לאימהות שהורדמו אפידרולית הם ערניים יותר מאלו של האמהות שקיבלו טשטוש בלבד.

חשוב לציין שיש לאלחוש האפידורלי יתרון גדול במקרים של הריון בסיכון גבוה, כאשר קיים ממילא סיכוי להתערבות ניתוחית המצריכה הרדמה, למשל במקרה של לידה צפויה של פג או תאומים. יש יתרון גדול לכך שמדובר בהרדמה מקומית, חומרי ההרדמה אינם עוברים לעובר; האֵם בהכרה מלאה, והיא יכולה לשתף פעולה במהלך הלידה.

סוג מיוחד של זריקת אפידורל נקרא 'אפידורל בהליכה' (walking epidural). הכוונה היא שעם זריקת האפידורל יכולה האשה לנוע בכוחות עצמה עד להתקדמות הלידה. הלידה יכולה להתבצע בתנוחה הנוחה לאשה; היא שולטת יותר במצבה, וחשה הרבה יותר שביעות-רצון.

האלטרנטיבה לאלחוש האפידורלי היא בדרך כלל הזרקת פתידין (pethidine,'זריקת טשטוש') לווריד. ההוריה המקובלת למתן פתידין היא בשלבים המוקדמים של הלידה, או במצבים בהם אין אפשרות לתת ליולדת אלחוש מקומי. שיטת אלחוש זו איננה יעילה במיוחד – היא גורמת לערפול היולדת, אך לא מדכאת את הכאב באופן משמעותי. קיימות עוד אופציות כמו גז צחוק, מכשיר הטנס , דיקור סיני, ומשככים אחרים. יש אפשרות להיעזר בשיטות הרפיה שונות, טכניקות מגע כמו רפלקסולוגיה, היפנוזה ודמיון מודרך, יוגה ועוד. אך רוב הנשים זקוקות לרמת רפיון-השרירים והרגיעה שמספק אלחוש אפידורלי, והן מצביעות ברגליים. ועוד- השקט הנפשי והרוגע הבאים עם נטרול כאבי הלידה, מאפשרים התרכזות בצד הרוחני של הלידה.

השתכנעתם שהרדמה אפידורלית זאת בשורה? וכעת מבשרים שיש מחסור חמור בערכות.

70-80 אלף יולדות מקבלות מדי שנה אלחוש אפידורלי, מתוך כ170,000 לידות .

דרוש פתרון מידי.