כל הפוסטים בהבלוג
'ועצם לא תשברו בו' – העצמות שבגוף
תמיד חשבתי שמקצוע האורטופדיה הוא מקצוע גברי מובהק, עד שמצאתי רופאה אורטופדית נחמדה בעיר רמלה, שהיתה עיר הבסיס שלנו במשך
בִיצה ניידת
המסכן תמיד צודק. הקורונה הפכה אותי לאישה אינטליגנטית. פתאום ערימת הספרים עבת הכרס הולכת ומתכווצת, כשמדי פעם האיש האינטליגנט מזה ימים
קשה להיגוי
מאירה חשבה שכעת, כשכולם עזבו את הקן, היא תגיע סוף סוף למנוחה ולנחלה. עם ריקוד היאה, בו היא אספה לתוך
רפואה בפרשת נשוא – 'גדל פרע שער ראשו'
ב'אנעים זמירות' שבסוף מוסף של שבת אנחנו שרים "ושער ראשך בשיבה ושחרות". בימי חז"ל צבע השיער היחיד היה שחור או
על כל פשעים תכסה אהבה
ממבט ראשון, היחס לאשה הסוטה נראה מזעזע, או לפחות מאד לא “פוליטיקלי קורקט”. האיש מאשים את אשתו בהאשמות שאין לו
רמלה של פעם
רמלה שלי – העיר שהיא הייתה פעם רמלה שלי היא הכול. היא העיר הגדולה עבור האברכית מהשכונה הקטנה בישיבת שעלבים.
דבש וחלב תחת לשונך – היסוד והעונג
אין ספק שחברת תנובה מלבינה שיניים לקראת חג השבועות. החלב משחק תפקיד מרכזי בחג. יש לכך כמה טעמים ,בנוסף לטעם
אחריות הורית
מי לא חשה פרפרים בבטן כשמתמר העל-קול [אולטרסאונד] מטייל לאורך רחמה ההריוני ? זה טבעי. מסתבר שאת מתחילה להיות אמא
שמירת הריון
שירי שוכבת במיטתה בחוסר מעש, חלוק מרושל לגופה, בוהה בתקרה. ערימת הספרים שעל ידה ניצבת זנוחה. הזהירו אותה מפני ירידת
סולם לעולים בלבד
האישה מורגלת בספירות. היא סופרת את שבועות ההיריון, היא סופרת את ימי הטהרה, היא סופרת. הספירה מעניקה ממד של ציפייה,