adminמול הטוענים שההפרדה בחינוך מחמירה את מצב הרווקות, יש מי שטוענים שהבעיה היא לא שם, אלא שאין מספיק אירועים מעורבים לצרכי חתונה
המרפאה שלי מנדבת לי מצע נפלא למחקר דמוגרפי-סוציולוגי על הדרך אל החופה בדורו של משיח.
האם רצופה היא לבבות או קוצים? מה הם החששות שעומדים לפני הצעירים שלנו? איך פגשו זה את זו? מתברר שהבנות הצעירות, בגיל 19‑20, שקושרות את גורלן עם לובשי החאקי, בדרך כלל זכו למצוא את האבידה בסניף בני עקיבא, או שההתנדבות ב'קו לחיים' או במוסד 'שלוה' הביאה את הבשורה. אין לי שום הרהורי חרטה על החינוך הנפרד ההרמטי שהענקנו לילדינו. הפרחים הכי יפים גדלים בחממות. אך עולם הפוך ראינו. לכאורה, דווקא החינוך ה"דוסי" מעכב נישואין.
ואז, פגשתי את דבריו של הרב יוסף אליהו העומד בראש ארגון 'נקודה טובה', העוסקת בחיזוק מוסד ומושג השידוך בציבור שלנו. הוא פרסם איגרת לכבוד ט"ו באב ובה כתב כך: "מהפיכת החינוך הנפרד צברה ב"ה תאוצה בעשרות השנים האחרונות, ויש הסוברים שההפרדה מחמירה את מצב הרווקות. אך לא כך. צאו וראו את אחוז הנישואין הגבוה בציבור החרדי הנפרד כולו, ואחוז הנישואין הנמוך בציבור החילוני, המעורב כולו". הרב ממשיך עם הצעה אופרטיבית: "תופעת הרווקוּת בציבור התורני נובעת ממספר סיבות מרכזיות, ואחת מהן היא שלא אימצנו את מה שהנהיגו חז"ל מימים ימימה בשילה. חשבנו שנסתדר בלעדיה, אבל אירועים מעורבים לצורכי חתונה, כמתואר במשנה ובגמרא, הם החוליה החסרה. צריך מסגרות איכותיות וקבועות שבהן יכירו זו את זה אותם בנים ובנות נפלאים שחונכו בחינוך נפרד, המעודד זוגיות איתנה, קדושה ויציבה".
זה נראה כל כך פשטני, אבל משימת פיצוח סוד הרווקות היא מורכבת, והתופעה העצובה הזאת מתרחבת מיום ליום. זה מתחיל בשאלות של זהות וחיבור בעידן הפוסט-מודרני, שמורח בטיפקס את כל הגדרות הזהות למיניהן – הפרטית, המגדרית, הרגשית, הלאומית, הדתית, השמיים הם הגבול. יש היום מציאות של אנשים שמרגישים חוסר הלימה בין גופם לנפשם. לא רק בנושא מגדר. יש בעולם תופעות של אנשים שמרגישים שהם בגיל אחר – אדם בן שישים מזהה את עצמו עם דמות של ילדה בת חמש, ויש, לא עלינו, שרואים את עצמם, כמו ההינדיק בסיפורי רב נחמן, בדמות של תרנגול.
האמת היא שמאוד קשה לשנות דרכי חשיבה. לקום בבוקר עם זהות בריאה ואיתנה בכל המישורים. ויש לכך הסברים פיזיולוגיים. יש לכל אחד מאיתנו חלק באישיות הקשור למוח הישן – שמבטא את המערכת הלימבית ומורכב מרגשות. למשל, זיכרון חווייתי של התנהגות שגרמה לתגובה חיובית או שלילית. ויש לנו גם מוח חדש – הקשור לקליפת המוח, והוא החלק האנליטי, השכלי, שעוזר לנו לתכנן את צעדינו הבאים ועוזר לנו לרכוש התנהגויות נלמדות. במאמר שקראתי בוצעה אנלוגיה בין המוח הישן לפיל ענק שעליו רוכב אדם קטן – שהוא המוח החדש. האדם הקטן מחזיק במושכות, אבל הפיל חזק ממנו. כשמתחילים עם מחשבה חדשה המוח החדש מאתגר את הישן, ולאט לאט מתגבר עליו. מדובר בתהליך שבו מצרפים לעכבות רגשיות תומכות שכליות.
בכל מקרה, במסע הארוך עד להקמת משפחה של אבא ואמא וילדים מאושרים, צריך הרבה אמונה והתמדה. אסור לנו, ההורים, להתייאש. הרב יוסף אליהו מתחיל בצעד קטן אבל משמעותי. האיש שלי מזכיר לא פעם שצעדה של אלף מילין מתחילה בצעד אחד קטן, ובכך הוא מצטט את הגוי החכם הסיני לאו צ'ה שחי לפני אלפיים וחמש מאות שנה. חוכמה בגויים תאמין.