גבורת הלידה בגטו

השעה 5:00 בבוקר. המקום- גטו וורשה. היא קמה ממשכבה כואבת, מתנשפת, , רגליה לאות מלכת. אבל יש מסדר. החולשה מאיימת להכריע אותה. אך חייבים ללכת… ראשה מלא מאירועי יום אתמול. בקושי הצליחה לחזור מעבודת הפרך בבית המלאכה כאשר צירי הלידה עוטפים אותה בכאב, ומיד נשכבה בקיטונה ותהליך הלידה החל. אך הלידה התארכה. היא החניקה את הבכי שאיים להתפרץ ממנה, שלא ישמעו ולא ידעו. זו סכנת מוות. אין לידות בגיטו! כמובן שלא היו חומרי אלחוש, לא ציוד סטרילי ואפילו מים חמים לא היו. לאחר שעות שנדמו לה כנצח, כמה לחיצות, והנסיכה מבליחה לאוויר העולם. תינוקת מתוקה. והמיילדת ללא היסוס חונקת אותה בידיה העבות ללא רחם. פיקוח נפש… אף את קולה הרך של התינוקת היא לא זכתה לשמוע… ועכשיו יום עבודה חדש מתחיל .

חווית הלידה בגטו ורשה לוותה בקולות של מוות. ובכלל – אף הכניסה להריון הייתה פעולה נועזת, רווית תהיות של 'מה ילד [או ימית] יום'? אחוז ההריונות ירד פלאים בשנות המלחמה גם במקום שבו לא נפגע עדיין המערך המשפחתי, מסיבות רבות. הצפיפות וחוסר פרטיות ששרר בגטאות ובמחנות העבודה ה'משפחתיים' לא אפשר כמעט אינטימיות. הוסיפו לכך דכדוך כללי של כוחות החיים, חשש מהבאת ילד לעולם שכולו תוהו, אל-וסת עקב תת התזונה הקיצונית ועוד.

היו גם מנהיגים רוחניים שבקשו לאסור את הכניסה להריון מחשש לפיקוח נפש לאם, ועקב הגישה שבשעת צרה אין עוסקים בפריה ורביה. סגירת המקוואות  על ידי הארורים הוסיפה מניעה נוספת. אבל היו נשים שהחליטו, כנגד כל הסיכויים הריאליים, להביע את טעם החיים בתוך תופת ההרס והאין, והיו ילדים שנולדו בשואה, חלקם אף שרדו.

איך השפיע הסטרס התזונתי של הנשים ההרות על עובריהם ותת התזונה?

מסתבר שלגדול ברחם של אימא רעבה – איננו חוויה שמטיבה עם בריאותו של העובר ושל כל הדורות אחריו. בתקופת הרעב ההולנדי בסוף תקופת השואה, כשתכולת הקלוריות היומית לאם ירדה מ-1500 ל-400, נרשמה ירידה ממוצעת של 300 גרם במשקלם של 3000 הילודים שנולדו בחצי שנה הזו. ירידה זו הייתה רב דורית, ובעקבותיה נחשף העובר לסיכונים מטבוליים רבים, כגון השמנת יתר, יתר לחץ דם, ועוד. כך גם בתקופת הרעב במצור לנינגרד, שכלל שלושה מיליון איש. בסין התקיימה תקופת רעב ארוכה שתחילתה בשנת 1958 בעקבות החלטת השלטונות הקומוניסטיים להעביר את האיכרים לעסוק בתעשייה. נפטרו עשרים מיליון איש עקב חיסול החקלאות. מחקרים שנעשו על תינוקות שנולדו בתקופה הזו הביאו לאותן מסקנות. וכך, על אותו 'משקל', במחקרים אפידמיולוגיים על שורדי שואה, נמצא שאנשים שנולדו בגטאות טרום-שואה ובמחנות ההשמדה ,נטו יותר למחלות מטבוליות.

ומה עם תזונת הילודים בגטו? הלוקסוס של חלב אם לא היה קיים כמעט בגטאות. התינוקות הבודדים שנולדו שם קיבלו למצוץ פיסת לחם שנטבלה במים. אולם חלב אם הוא נוזל פלא. מסתבר שלמרות ההרעבה בגטאות היו נשים שהצליחו להניק, ותפוקת החלב שלהן כמעט שלא נפגעה. גם אימהות שקבלו פחות ממאתיים קלוריות של תזונה ביום [שתי פרוסות] הצליחו להניק, ולעיתים הניקו גם תינוקות אחרים, ואף האכילו ילדים בוגרים כאשר התינוק שלהם נפטר.

כמה גבורה היתה מקופלת בהריונות שהבליחו תחת איום ההשמדה. וכאז- גם היום.

אני פוגשת את הנשים שרוצות לחוות הבאת חיים חדשים לעולם גם תוך כדי טיפולים כימותרפיים, וכנגד כל הסיכויים. נשים מוכנות להסתכן כדי להקפיא עוברים, או להמשיך הריון שזוקק דחיית טיפול מציל חיים. זהו צורך קיומי. היכולת להעניק מתנת חיים מרוממת אותה מיגון שאולה.

כל תינוק יהודי שזועק את זעקת החיים בבית חולים באדמת הקודש, מוסיף עוד לבנה בחומת התקומה הלאומית.