הצרעת כהכנה לגאולה

לפעמים כואבת לך הבטן. ואתה בטוח שזה משהו חמור ושאתה חייב לראות רופא, אבל מיד. ואתה כבר נשבע להיפרד מכל הגא'נק פוד שהאבסת בו את מערכת העיכול שלך.

לבסוף מתברר שזה היה סתם איזשהו חיידק פשוט. אבל מניין לך לדעת? בשביל זה מזיעים קשה במשך שבע שנות לימודי רפואה פלוס שש שנות התמחות. ויתכן ויש לך כאבי ראש וחום נמוך והחלטת שזה קורונה, ואתה מחכה בכיליון אוזניים לטלפון שיבשר את גזר דינך- האם לחופשי או למלונית?

בספר תורת כוהנים רופא כל בשר הוא הכהן. הוא אמנם לא למד שבע שנים רפואה שלאחריהן בילה שש שנות התמחות בבתי חולים ואחר כך עוד תת התמחות במרכז רפואי עלום שם בקנדה. אבל הוא למד לעומק את הלכות הטהרה, וקבל מריבונו של עולם את הכלים הרוחניים כדי לשלוט בחומר. וכך עוסקת פרשתנו בדיני נגעים – צרעת, אותם מאבחן הכהן בעיניו הרוחניות.

אני מניחה שהפרשה הזאת מרתקת כל דרמטולוג מצוי. מדובר על נגעים בעור האדם שהם אינם דווקא הכי חמורים מבחינה רפואית, אבל הם בעלי משמעות הלכתית חשובה מאוד. האדם הנגוע מוגדר כטמא, ואם הוא גר בעיר קדושה, עיר בארץ ישראל המוקפת חומה מזמן יהושע בן נון, הוא חייב לצאת מיד מהעיר ולא להיכנס אליה עד שיטהר. המצורע גם חייב להזהיר את כל חבריו שלא יתקרבו אליו. אסור לו גם להסתפר ולהתגלח, ועליו ללבוש בגדים קרועים, כמו אבל. אבחנה של צרעת על ידי הכהן תגרור שינוי משמעותי באורח החיים של האדם ומשפחתו עד להודעה חדשה.

כאמור ישנם מחלות ונגעים קשים הרבה יותר בעור שמהווים בעיה רפואית נטו אבל לא מהווים בעיה בטהרת האדם, ואילו נגע קטן וכמעט חסר משמעות מבחינה רפואית עלול להיחשב ל'צרעת' אם כך יכריע הכהן המומחה לכך. זה דומה לבריכה מלאה מים זכים שלא הוכשרה כמקווה ולכן אינה מטהרת, כאשר גם מקווה שמימיו דלוחים מטהר ללא ספק. ויש סוג מסוים של צרעת שפוגע בקירות הבית, וסוג אחר של צרעת שפוגע בבגד. גם בשני המקרים האלו יתכן שטחב או ריקבון יהיו חסרי משמעות הלכתית ורוחנית, בעוד שמשהו קטן בהרבה עלול להתאים למצב הטומאה ההלכתי, וכך בעלי הבית והבגד נופלים לסיטואציה שהם לא חלמו עליה – בית טמא ובגד טמא, על כל המשמעויות ההלכתיות והחברתיות הנובעות מכך.

ואין מה לתמוה על כך. קיים דמיון רב בין המציאות ההלכתית הזאת לבין מעשים שבכל יום. למשל, תקלה במחשב שגורמת לכך שתוכנה לא 'עולה' או שקובץ לא מפוענח, היא תופעה מרגיזה ומתסכלת. לעיתים אכן מדובר על סימפטום הנגרם על ידי וירוס זדוני, שמבשר על נזק עצום לכל החומר היקר שחונה במחשב שלנו. אולם לפעמים מדובר על 'הרבה מהומה על לא מאומה' – ובקלות האדם עצמו או 'המרפא המומחה' בדמות של טכנאי מחשבים מתחיל יוכל לסדר תוך דקות ספורות את התקלה והכל בא על מקומו בשלום.

ולפעמים הרכב לא מניע. ובעל המוסך אומר בפנים מרצינות 'פותחים ורואים'. ואתה כבר מדמיין את קריסת המנוע ואת ההלוואות שתצטרך לקחת כדי להחליף אותו. והנה, כשאתה חוזר עם פיק ברכיים וחור בארנק פונה אליך המוסכניק ההגון בחיוך רחב ומראה לך שהשתחרר איזה בורג קטן, ומוסיף 'סע לשלום. המפתחות בפנים'…

כך גם בנגעי הגוף. ברוב הגדול של המקרים מדובר בבעיה רפואית נטו שאיננה משמעותית במיוחד. אולם החשש התמידי שמא הנגע הזה, או למשל השיער הצהוב הגדל בפצע הכוויה ההולך ומתרפא, מבשרים על בעיה הלכתית כבדה ש'צרעת' שמה, וזה גורם לאנשים להישמר ביותר, לשמור על גופם ועל בריאותם ועל ההיגיינה ועל האסתטיקה ובעיקר על עולמם הרוחני.

אנחנו נגמלים ממאורעות שנת קורונה. שנה בה התקרבנו בצעדי ענק להמחשת דיני הטהרה האלו – דייקנו את המגע המותר והאסור. התרגלנו למצבים של בידוד, להתרחקות פיזית מה'מצורע', ואף הרחקנו את עצמנו מהכלים בהם הוא השתמש. נזהרנו מלהיכנס לבית של מבודד או של חולה, ובכך גזרנו עליו תקופה של התבוננות וצמיחה. וכך, לאחר שלמדנו היטב את השיעורים שדוקטור קורונה בקשה ללמד אותנו, נוכל לקבל בענווה את פני המשיח. כמה קל יהיה לנו לראות מציאות גלובלית שמשתנה בן רגע, ו'חוקים' חדשים של טהרה וטומאה שכבר התרגלנו לתבנית שלהם. ענווים, הגיע זמן גאולתכם. אני כבר קניתי שמלה לבנה ותוף מרים. ואתם?…