וירבו ויפרצו- האשה הולדנית

אני מברכת על כך שלא עבדתי בחדר הלידה ולא בפגייה בתקופה בה ילדו הנשים במצרים ששה בכרס אחד, בתכיפות בלתי טבעית. כולן היו ולדניות גבוהות עם רביוי של לידות.

בספרות הרפואית אישה וולדנית היא אחת שילדה מעל חמישה ילדים, והיא נקראת MULTIPARA [מולטי=הרבה, פרה=לידות]. ויש את הוולדנית ה׳גבוהה׳, GRAND MULTIPARA, שזו אישה שילדה יותר, עד עשרה ילדים. ואם ילדה מעבר לכך היא תיקרא GRAND GRAND MULTIPARA. אני נמנית ב״ה על הקבוצה האחרונה, וזו זכות גדולה, גם אם מעט מורכבת… נשים בציבור המסורתי והדתי בדרך כלל רוצות משפחה גדולה, וזה ממש לא קשור לציווי ההלכתי ש׳מסתפק׳ בבן ובת על פי בית הלל. התשוקה הלא -מסוברת של האשה להריון ולידה, למרות הקשיים שבדרך, היא לדעתי הסיבה העיקרית שהאישה לא הצטוותה במצוות ׳פרו ורבו׳. כי אצלה זה ׳בילט אין׳.

האם הוולדנות הגבוהה מסוכנת? בתי החולים בירושלים, ובמיוחד ביקור חולים ושערי צדק, מכירים ומוקירים את אוכלוסית הוולדניות. מחקרים רבים ׳נולדו׳ בעקבות ה׳תעוזה׳ של חלק מהנשים האלו. למשל, לידה נרתיקית לאחר שני ניתוחים קיסריים.[בתנאים מאוד מבוקרים כמובן]. לא נשמע כדבר הזה בספרות הרפואית, עד שהגיעו נשים שהעלימו מהרופאים את סיבת הצלקת הניתוחית, ׳אהה. זה התוספתן׳… וכך הצטברה ספרות רפואית, פרטיזנית אמנם, שלאט לאט הפכה למבוססת עובדות.

הספרות הרפואית אינה מבדילה במידה הראויה בין האוכלוסייה של הנשים הדתיות הוולדניות לבין הוולדניות ה׳קלאסיות׳ ברחבי העולם, שרובן הגדול שייכות חברתית וכלכלית לעשירון התחתון ואף למטה מזה. למעשה הנשים הדתיות הן ציבור יחודי שמרבה בילודה במודע כשהוא שייך לשכבה סוציואקונומית גבוהה-יחסית, ומרופד בשירות רפואי ברמה הגבוהה ביותר. לכן צריך לדעת לקרוא את ׳האותיות הקטנות׳ שבמחקרים אלו, ובדרך כלל התיאורים האפלים קשורים למצב הסוציו-אקונומי של הנשים נשואות המחקר ולא לעצם הוולדנות. אפשר לומר ברמת העיקרון שנשים ולדניות ששומרות על בריאותן ועל מעקב רפואי ראוי אינן בריאות פחות, ולעיתים קרובות הן בריאות אף יותר, מחברותיהן שחוסכות בלידה…

אם ישנם סיכונים הקשורים להריון או ללידה הם יהיו קשורים בדרך כלל לגיל האשה ולא לוולדנות שלה. הרי אישה הכורעת ללדת את ילדה העשירי בוודאי לא תהיה בת עשרים בלידתו, והשפעות הגיל במיילדות הן הדומיננטיות בפרוגנוזה, ולאו דווקא הוולדנות. יתרה מכך. לפעמים הסיכון המילדותי הוא אף נמוך יותר. נמצא בעבודות מחקר תצפיתיות שבוצעו בבתי חולים ביקור חולים ושערי צדק, המשרתים אוכלוסיה שבוחרת בוולדנות הגבוהה שלה מרצון, שמספר הניתוחים הקיסריים והלידות המכשירניות בנשים ולדניות הוא נמוך יותר מאשר בנשים בלידתן הראשונה והשנייה.

׳הדרך אל העו״שר – חוכמת הניהול של כלכלת המשפחה׳- טוענים המחברים שהילודה גם משתלמת כלכלית. והנה ציטוט מהספר- ׳בארוחת הערב הסתכלתי על שלושת ילדי והרגשתי מיליונרית. מה זה מיליונרית, מיליארדרית. את מי זה מעניין בכלל כמה הם עולים, חשבתי לעצמי, הרי כל חיוך שלהם שווה מיליון. אנחנו רוצים שתדעו את דעתנו הנחרצת – ילדים הם שמחה, ואין שום כסף בעולם שעומד מולה. עולה המון כסף לגדל ילד, אבל בהשוואה בין ילד לכסף הילד מנצח בענק. לכו על זה. רוצו. השיקול הכלכלי הוא לא רלוונטי פה׳.

המערך הקולקטיבי וריבוי האחים מעניקים רשת תמיכה כפי שרק משפחה שכזאת מסוגלת להעניק. במשפחות גדולות יש זרימה, יש טבעיות, ולומדים להסתגל ולהתגמש בכל סיטואציה. למדתי לבשל בסירים גדולים, להתחלק בחדר עם עוד כמה אחים ואף לישון בסלון, אם צריך, ולאמבט ולחתל את האחים הקטנים כדבר שבשגרה. איזה מפעל גדול הוא הקמת המשפחה! פס היצור שמתחיל ׳בקטנה׳ ממשיך להתגלגל במשך שנים ארוכות, לדורי דורות. אלה הקטנים-גדולים יהיו.