ועל מה השמחה?

תעמדי כך. ממש כך. אל תזוזי. לא.  תסדרו את התאורה. לא. אין צורך באיפור. הקמטים הולמים אותך מאד. את כל כך יפה.  כל קמט וקמט מספר סיפור. ודווקא את זה אנחנו רוצים פה באירוע.

ושערך הכסוף, סבתא, נוסכת בך מלכות.

השכמייה הלבנה עם  שרשרת התכלת המשושה- כה הולמת אותך. יש אומרים שהשכמייה הזאת דומה לטלית, ובה ציציות תכלת.  

ויש אומרים שתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכיסא הכבוד.

שבי, נא, על הכיסא המרופד שהכנו לך. נוחי לך מעמלך. בקורות חייך מקופלים שבעים שנות עשייה.

ולעולם, לא תאמרי-די. גם אם אנחנו, מרגישים שדיינו.

דיינו-  בפריחת ההתיישבות ביהודה ושומרון

דיינו- בכלכלה המשגשגת, ובילודה המדלגת .

דיינו- בפריחת ההייטק, הרפואה, המדע והמחקר.

דיינו- בכבוד הרוכשים לנו בזירה הבינלאומית.

דיינו- ברבבות לומדי תורה ואלפי הישיבות מכל הגוונים והצבעים

דיינו- בצמיחת עולם התורה שלא היה כדוגמתה מאז ומעולם .

כן, מדינה יקרה ואהובה, בת שבעים ואחת את, האחת ויחידה. זר נשזור לראשך, מה נעמת, מה יפית, ביום הולדתך ,אשריך שלכך זכית. ואנו תמהים איך הזמן עובר, צמחת  מול עינינו כל כך מהר.

נדמה היה זה רק תמול שלשום, יובשו הביצות בגליל ובדרום. בת שבעים  ואחת את, וכל כך את פורחת, ברכות  לשיבה טובה ומשובחת. נקשור לך כתרים, כי בעין טובה, אנחנו מתבוננים, בכוס הכמעט מלאה. ובכלל- טוב שיש כוס…